http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870הגעתם לבלוג שלי, נשארו לכם עוד שתי משאלות! השמים הם לא הגבול - הם רק ההתחלה! (דיוגניס)heCopyright 2026 מאי-מאי!. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=5558178<div align="right" dir="rtl">לעזאזל, אני אישה מוכה. ממש סימפטום האישה המוכה, נפגעת וחוזרת... חזרנו וחגגנו שנה... אוווף, אני אישה מוכה. אז אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר, הגעתי למסקנה שאני מתפשרת ומוותרת יותר מידי, הגעתי למסקנה שהנסיך שלי הפך ללוחם למען הצדק, אבל לא למען הצדק שלי... ולא למעני... הגעתי למסקנה שקצת נמאס, ואו שהוא משתנה או שאני חותכת... (הערת עריכה מלווה בגיחוך קל: וואלה!!) אז הוא בא הביתה אחרי שלא ראיתי אותו מלא זמן כדי לדבר... ואני אוהבת אותו... כ"כ אוהבת אותו.. ואני מתפללת שיהיו לי את הכוחות להגיד לי שאני כבר לא מסוגלת להיות המאה ועשרים אחוז שהייתי,שאני רוצה לחזור להיות חמישים חמישים... שאני רוצה לחזור להיות אוהבת ולא מאוהבת... שאני רוצה לחזור אליו... אליו!! וויתרתי על כ"כ הרבה בשביל הקשר הזה, ואמרתי לו שאני לא אוותר עליו בגלל שטות, אבל לעזאזל, הרגשות שלי ממש לא שטויות!! אפילו לחברות שלי נמאס כבר לשמוע אותי מתלוננת... נמאס לי להתקפל, נמאס לי לוותר.. ואני אוהבת אותו.. כ"כ אוהבת... ומצד שני יש אותו, את האחר, שאני עדיין לא מצליחה לפענח אם הוא באמת אוהב, או</div>Sat, 30 Dec 2006 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=5558178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=5558178http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=5058925<div align="right" dir="rtl">נפרדנו. ידעתי שזה יבוא. אבל פחדתי מזה כמו מטורפת. במשך עשרה חודשים נתתי לו את החיים שלי, את הלב שלי, אותי. נתתי לו מעל ומעבר, השקעתי בו כל מה שיכולתי, וגם מה שלא. שיניתי את עצמי בשבילו, למרות שאני שונאת את עצמי היום, על הבנאדם שנהפכתי. ואהבתי אותו, אהבתי אותו כ"כ. וזה נגמר. ישבנו ודיברנו, הייתי חזקה בזמן שהוא בכה, אמרנו שזה נגמר כבר, ששנינו יודעים את זה, ואז סתאם צחקנו כמו פעם, ווכל מה שרציתי היה שהוא יתפוס אותי, ינשק אותי, ויגיד שהוא מצטער. שנעבוד על זה. אחרי זה עצרנו לדבר, דיברנו המון, החלטנו שנעבוד על זה, התנשקנו בלהט את הנשיקה האחרונה שלנו, הטובה ביותר, ואני לא מגזימה. ואז, פתאום היום עבר לשישי ה13 המקולל, רק שחברה שלי אמרה לי את זה היום, הבנתי כמה זה נכון. רבנו על שטות, והוא צרח עליי, פשוט צרח, שאני מתישה אותו. שהוא מבין למה הוא רצה להיפרד, שהוא לא יכול יותר. וקמתי מהאוטו, והלכתי. הלכתי בוכה. בוכה. כמו תמיד. ישבתי עם חברה שלי, ודיברנו, והבנתי עד כמה הפכתי להיות הבנאדם שכ"כ נגעלתי ממנו, עד כמה אני הולכת עכשיו להשתנות, עד כמה אני לוקחת את עצמי ביידים. זה נ</div>Fri, 13 Oct 2006 13:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=5058925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=5058925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=4355204<div align="right" dir="rtl">"שוב היא כאן, ושוב הכול, מאבד צורה, מבולבלת ויפה, היא לא השתנתה. יום בהיר אחד עזבה, והנה חזרה. מרעידה בי בהלה, מניסה שלווה". חזרתי... נראה לי... עברה עליי חצי שנה מטורפת, של כ"כ הרבה דברים. היו לי כ"כ המון דברים על הראש שלא הספקתי לשבת ולכתוב... אני אשתדל לחזור. שוב אני כאן. לפעמים מתחשק לי לנפץ את בועת ה always &amp; forever שהקמנו, להגיד לך never agian, לפעמים פשוט מתחשק לי להרים את הטלפון, להתקשר ולהגיד שאני מצטערת. אני שונאת אותך, אבל יותר, אני שונאת את עצמי על הכמויות שאני אוהבת אותך. שתיקה כהודאה.</div>Sun, 09 Jul 2006 15:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=4355204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=4355204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3379811<div align="right" dir="rtl">קטן, אדום, מצ'וקמק, והכי חמוד בעולם. ככה נראה הבנדוד החדש שלי... בן יום. מזל"ט לא יזיק... ה9 במספר. נסעתי עם אבאהיום לבלינסון בגשם, על האופנוע, הייתי רטובה כולי. אתם מכירים את האופנועים האלה מהסרטים? הבן מקדימה, הבת מאחורה מחבקת לו את המותניים? <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TE</div>Mon, 13 Feb 2006 20:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3379811http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=3379811http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3315071<div align="right" dir="rtl">something that alwaysmakes me laugh... מכירים את זה שאתם אוכלים ארוחה עם כל המשפחה וכשאתם באים למזוג שתיה לכוס שלכם....‏ כל המשפחה מצטרפת ומביאה לכם את הכוסות שלהם כדי שתמזגו להם גם.... ‏ מכירים את זה שכל פעם שאתם מגיעים למכונת משקאות ואתם לבד אתם מתפללים או מקווים שמישהו השאיר שם עודף...‏ תמיד אתם מתים שיהיה שם איזה שקל אחד ,‏זה מה שיעשה לכם את היום.... ‏ מכירים את זה שתוך כדי אכילה אתם קוראים את המרכיבים של השתייה? ‏ואז אתם מתחילים כזה.. "‏גליצרול GF3, C2, ‏פרוטלקעקיו <SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 1</div>Fri, 03 Feb 2006 10:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3315071http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=3315071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3231207<div align="right" dir="rtl"> יש לי מישהו... קרו לי כ"כ המון דברים בחודש הזה... רשמתי משהו, על אי', החבר הנוכחי, על משקל זמר שלוש התשובות של נתן אלתרמן... היא אמרה: "אם תלך אחרי בדרכי, לא יהיה לנו קל, לך לי, יהיה מר עד בלי כח אולי" אז אמר הוא: "לאט, אהובתי, אם צריך אשנה את חיי ואשתנה עד שתהיי מאושרת, אעשה כל דבר, שישתווה בעייני, בשבילך אצא מהמסגרת. כל אשר תבקשי ותשאלי, אעשה ואוסיף לשמוח. יהיה טוב, יהיה קל, אהובתי, לעולם לא יחסר לי כח" אז אמרה: "מה יהיה אם אבגוד, ואותך אעזוב כמיותר, בלילות ארוכים לחכות , עד שובי מזרועות הנבחר?" "אם צריך לחכות אחכה" כך אמר וחייך, "ואחרוק את שייני, אם צריך לא לבכות, לא אבכה, העיקר שאדע כי תחזרי אליי, כל אשר תבקשי ותשאלי, אעשה ואוסיף לשמוח. יהיה טוב, יהיה קל, אהובתי, לעולם לא יחסר לי כח" אז אמרה: "מה יהיה אם אגיד, כי עליך לקום וללכת, ולשכוח אותי ושנית, לא לשוב כי אני אותך עוזבת?" הוא רק רגע שתק, וחייך, אז דבר ופניו ככפור "אם תאמרי לי ללכת, אלך, אם תאמרי לא לחזור, לא אחזור. אך דבר רק אחד</div>Fri, 20 Jan 2006 12:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3231207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=3231207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3086922<div align="right" dir="rtl">אני ממש מרגישה צורך לרשום, הרבה, על הכול... עברו עליי כ''כ הרבה דברים... ואני אעדכן, לעצמי, לי, לפרוק את הכול... אבל אין לי מקלדת עברית, מחשב מפגר... כ''כ מוזר לי, ואני אעדכן, בעתיד, אני מבטיחה...</div>Mon, 26 Dec 2005 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=3086922http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=3086922http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=2982218<div align="right" dir="rtl">עוד מעט יום-הולדת. אני שונאת ימי הולדת. קודם כל, מאז שאימא שלי מתה, ימי הולדת נהיו דבר מדכא. תמיד בימי הולדת היא היתה עושה איתי משהו כיף. ועכשיו, ימי הולדת, זה אני לבד בחדר, חושבת על מה היינו יכולות לעשות ביחד. אומרים שהכאב עובר, זה שטות. אני עדיין מתגעגעת אליה. היא חסרה לי. אני אוהבת אותה. בין אם היא כאן, בין אם לא. ואני יודעת שהיא איתי ביומולדת שלי,כמו בכל יום אחר, שומרת ומשגיחה מלמעלה. כ"כ הרבה זמן רציתי לכתוב על זה, אבל אני לא יכולה, מסתבר שאני עדיין רגישה בנושא, עדיין לא התגברתי על האובדן. ומתחשק לי כמו ילדה קטנה, שוב לצרוח "אימא". אני מתגעגעת אלייך, אימא, אני זקוקה לך, אימא. {הערת עריכה: הקטע הזה נכתב אחרי הקטע הבא, הסדר הינו ההפוך, אבל הייתי חייבת לעשות שינויים, אגב, דמעות, היו מנת חלקי}. אני אדם פילוסופי, והעבודה שאני מזדקנת בעוד שנה, זה מדכא... אני יותר קרובה למות... הרי החיים, הם סוג של מעגל שכזה. או שלומדים, או שחורשים, או שעובדים. אני יודעת שאני נשמעת פילוסופית נורא, (כן כן, אני בדעה של דיוגניס), אבל החיים רצים, ואני לא שמה לב. אני אהיה בת 16,</div>Thu, 08 Dec 2005 23:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=2982218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=2982218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=2935463<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה ממש צורך לכתוב. אבל אני לא יודעת איך, על מה, במה. איך אני יכולה לבטא את כל מה שאני מרגישה, ולא מרגישה. מה שעובר לי בראש. יש פעמים שאני באה לכתוב, ומרגישה שהבלוג הזה הוא מין טעות, לפתוח את הלב שלי. אני לא ממש מרגישה סימפטיה, העידוד שהוא שאני לא מצפה להרגיש, שהרי אני רושמת לעצמי. מחשבות של 4 לפנות בוקר הן אף פעם לא נחמדות במיוחד. אז, היה לי נחמד, אני שמחה שהלכתי וניסיתי, הייתי צריכה להוכיח לעצמי שאני כבר לא חלק מזה, ואני שמחה שלא! אני לא רואה את עצמי בדרך הזו. סופ-סוף אני לא צריכה לדמיין את עצמי במצבים שאחרים עומדים בהם, ע"מ לדעת מה אני וכיצד אנהג. =] התבגרתי, מה שבטוח בטוח! [כד"א, תחילת דצמבר. אמצע דצמבר = יומולדת. השנה.... finally sixteen! בזמן שכל החברות שלי חוגגות על הרישיון, אני אחגוג את גיל 16 הנפלא! anything can happen when you're sweet sixteen!] לילה-טוב. הלילה הוא הזמן הכי טוב לאגור כוחות, למלא מצברים, ולחשוב מחשבות חיוביות, חשבון נפש תמיד עושה טוב בסופו של דבר. "אם אין לך חלומות טובים יש לך סיוטים" ("דיינר") לילה מקסים!</div>Thu, 01 Dec 2005 04:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=2935463http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=2935463http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=2918261<div align="right" dir="rtl">"רגע, היא עיפעפה אחר-כך, מה אמרת קודם? מה אמרתי? אמרת, שיחזרה בזהירות, שאתה יכול לתאר לעצמך? את מה? את החיים שלה איתו? הוא שתק. כי אני כל הזמן חשבתי שאתה והיא... שאתה - היא לא יודעת שאני יודע, אמר, חשבתי שהבנת. והקיף שפה תחתונה בשפה עליונה ולא הביט לעברה. היא חשה את הדם פועם במהירות בפרקי אצבעותיה, המחשבה היתה כל-כך זרה עד שהלשון והשפתיים נעו איתה בתנועת לעיסה איטית. אבל איך? הוא הינהן, מובס. אני לא מבינה, כולה דעך, אבד: אתה פשוט יושב בבית - בשתי ידיו הוא מחה בכוח את תווי פניו, את מצחו שבער עכשיו, את רקותיו. למה? כמעט צעקה. למה? הוא דיבר לתוך עצמו, אטום ואפל, באמת למה? כמו איש שצועק לתוך באר , חשבה. כבר לפחות עשר שנים שהענין הזה שלהם נמשך, אמר כעבור כמה רגעים, את חושבת שאני עד כדי כך לא מכיר אתה? ואף פעם אתה לא- אף פעם." (דויד גרוסמן, בגוף אני מבינה). הוא אף פעם לא ניסה, למצוא, לדעת, להבין, לראות, להיות. כי הוא ידע שזה רצונה, ואם יגלה לה, היא תהרס. עמדתי לרשום על יום נחמד שהיה לי, טיול בקניון מרגיע משהו, התלהבות והתקרבות לאחי הגדול, יום יד משחחר, פספסתי אחד</div>Sun, 27 Nov 2005 23:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי-מאי!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=126870&blogcode=2918261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=126870&blog=2918261