http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942heCopyright 2026 Tפשה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=3142403<div align="right" dir="rtl">אני מתכופפת בקלות לרצון של כל אחד. תמיד. מנסה קצת להתנגד, ותמיד משתיקים אותי. אח"כ מתפלאים שאני ביישנית, שאני מתביישת בדעה שלי, שאני סגורה. אני לא מדברת כאן על זה שאני מביעה דעות ו - אני מתכוונת ש, נניח, אני ואחת החברות שלי לא יודעות מה לעשות. זה תמיד אותו הדבר. היא: "בואי נעשה ______!" אני: "לא, לא מתחשק לי..." [נניח שזה משחק מחשב כלשהו ואנחנו בבית שלי.] היא: "איפה זה?" אני: "אמרתי לך שאני לא רוצה!" היא מחפשת... מחפשת... מוצאת.נכנסת. [והכל לקול מחאותי.]מתברר שיש סיסמא. היא: "מה הסיסמא?" אני: "אני לא אומרת לך! אני לא רוצה! את לא תעשי מה שאת רוצה כשאנחנו ביחד, ובטח שלא בבית שלי!" היא: "נו, מה הסיסמא?!" לוחצת... לוחצת... לוחצת... בסוף אני אומרת. ואני תמיד נכנעת. לפעמים מהר יותר, לפעמים פחות - אבל תמיד נכנעת. אתמול, לדוגמא, ע' היתה אצלי. היא מצאה סוכריה ישנה איפשהו בחדר שלי. מצויירים עליה תפוזים. היא שונאת סוכריות תפוזים. היא פותחת [שוב, לקול מחאותי]. שני לקים - "איכס! קחי את זה את!" דוחפת לי ליד. אם הייתי יותר אסרטיבית הייתי כבר חוטפת לה את זה מהיד, עוד בשלב הפתיחה. עם</div>Wed, 04 Jan 2006 18:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=3142403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=3142403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=3083825<div align="right" dir="rtl">אנימרגישה כל כך אשֵמה... כלפי עצמי, וכלפי צ' ו-ע'... נשבעתי לעצמי שאשמור איתן על קשר למרות שעברתי בית ספר... ולא הצלחתי... בערך, כן, אנחנו מדברות מדי פעם, אבל אני יודעת שהן כועסות עליי. ובצדק. וגם אני כועסת על עצמי. רותחת מזעם. בכלל, אני סתם יצור נתעב ואין לי מושג למה הן התחברו איתי מלכתחילה. לפעמים אני כל כך שונאת את עצמי. עולים בי רגשות כל כך נתעבים לפעמים, שאין לי מושג איך אני סובלת את עצמי. חוץ מזה, אני כבר לא יודעת מי אני באמת. כל החיים שלי הם מחשבות של "מה יחשבו עליי אם אעשה כך? מה יחשבו עליי אם אלבש את זה? מה יחשבו עליי אם...?" אני אפילו לא יודעת מה אני אחשוב על עצמי אם אעשה את זה. אני רק חושבת על מה אחרים יחשבו עליי. נכון, פגיעה באחרים מכאיבה לי מאוד, וזו התכונה הטובה היחידה שבי. שמתי לב לאחרונה, שפגיעה באחרים מכאיבה לי יותר מאשר פגיעה בי.</div>Mon, 26 Dec 2005 16:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=3083825http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=3083825http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2875549<div align="right" dir="rtl">הייתי מתמוטטת. ע', צ', וגם ק' (אותה עדיין לא הזכרתי כאן)... בלעדיהן אין לי חיים. בלעדיהן... לא הייתי בכלל. לא הייתי שורדת את כל התקופות הקשות שעברתי. והיו לא מעט (מצב חברתי גרוע, אובדןידיד בכיתה, ובכלל תקופות דכאוניות); אמנם הן הרגיזו אותי לא מעט, אך ללא הדברים הפחות טובים אי-אפשר להעריך מספיק את הטובים. אני חייבת להן הכל.</div>Sun, 20 Nov 2005 15:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2875549http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2875549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2802861<div align="right" dir="rtl">גלים מעלי... רוחות מנשבות... ואני במים, כל הסערה מעלי, כל העניין מעליי. כל דבר מעניין, גם אם קשה. ואני? במקום מחסה, מוגן אך משעמם. וקריר, ומלוח, עם דגים שוחים מסביב. אני באמת לא יודעת מה הניא אותי לכתוב את זה. זו מטאפורה למה שאני מרגישה... בעניין החברתי... תקועה סתם איפשהו, בלי שום מושג על מה שמתרחש. מחמיצה אך גם מרוויחה. בעיקר מחמיצה.</div>Mon, 07 Nov 2005 18:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2802861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2802861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2798095<div align="right" dir="rtl">לא יכולה יותר. "הצפרדע המשוגעת". זה נקרא קרייזי פרוג, באמת. בסדר, מהיום אני קונה דיסקים של יום ירוק. זה כמו... כשמשהו מצליח, מתרגמים אותו. זה בדיוק אותו הקטע עם "החיפושיות". אני קוראת להם "הביטלס". זה השם שלהם, לעזאזל. עוד פעם אחת אני שומעת את הצירוף "הצפרדע המשוגעת", אני קונה בסטימצקי את הספר אריה פטל, ודורשת מהמוכר בחנות הנעליים את נעלי כל הכוכבים. (זה התרגום הנכון של אולסטאר?)</div>Sun, 06 Nov 2005 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2798095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2798095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2792081<div align="right" dir="rtl">זה כל כך לא רגיש מצדן של צ' ו-ע'. במשך כמעט שבוע הן אמרו לי שהוא עומד להזמין אותי לסילבסטר. כל הזמן מקשקשות, אומרות שהן נתנו לו את הטלפון שלי, שואלות אותי אם אני הולכת עם מישהו (ואומרות שהוא שאל את זה.) הן יודעות מה אני מרגישה כלפיו. אני כ"כ שקופה. התחילו לגרור אותי לצד, לצחקק, ולומר שהן דיברו איתו. שום דבר לא יכלתי להבין - מלבד זה שהוא עומד להזמין אותי לסילבסטר. הייתי נבוכה מאוד, ולא ידעתי אם אני מחכה לזה או לא. התביישתי נורא, לא ידעתי מה לחשוב... ואז,צ' זורקתלי כלאחר-יד, שהוא הולך עם מישהי אחרת. גם אם הן לא היו מכינות אותי כל-כך זה היה פוגע... ועצוב. אם היא הייתה עושה את זה ביותר רגישות, זה היה הרבה יותר נחמד. אבל אחרי ששבוע הדבר היחיד שהן אמרו לי זה עליו, הייתי מצפהשהיא תפגיןיותר רגישות.הן לא מבינות באמת מה אני מרגישה כלפיו. אני כל היום מצוברחת, מבואסת, עצבנית, שבירה, עומדת לבכות כל רגע, שומעת מוזיקה דכאונית וכותבת המון. אפילו אמא שלי שמה לב שקרה לי משהו... אבל לא הסכמתי להגיד לה מה. זה נורמלי, אם אני מודדת חולצה שמונחת עליי בדיוק, והמחשבה הראשונה שעולה לי בראש הי</div>Sat, 05 Nov 2005 19:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2792081http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2792081http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2781817<div align="right" dir="rtl">אהבתי להפעיל את 88 FM. היו שם שירים ישנים כאלה, בדיוק בסגנון שלי. הייתי שומעת אותו בנסיעות, בבית, בכל מקום. אוף, איזה דכאון. דווקא כשיש רדיו טוב, סוגרים אותו. בעע.</div>Fri, 04 Nov 2005 11:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2781817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2781817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2780251<div align="right" dir="rtl">אם, כשאני רואה אותו, קופצת לי הבטן - זה נקרא אהבה? אם, כשהוא מדבר אליי, אני חסרת מילים - זו אהבה? אם אני חושבת עליו כל הזמן? כי תמיד נדמה לי, שזו לא בדיוק אהבה. אלא כזאת של ילדים קטנים. שאני קטנה מדי. אני עדיין לא ממש מנוסה. אבל אני מבולבלת.</div>Thu, 03 Nov 2005 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2780251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2780251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2779971<div align="right" dir="rtl">האם את אוהבת את המראה שלך? מה את אוהבת בו?אני די אוהבת אותו, אבל... זאת אומרת... בסדר. אני לא מתה עליו. הוא סביר. כן.ויש לי משקפיים, וזה מבאס.מה אני אוהבת? אני אוהבת את זה שאני רזה, ואני אוהבת את השיער שלי (חוץ מזה שהוא נפוח, כל כך. כל כך. פאק.)אבל לא חסרים דברים שאני לא אוהבת את במראה שלי.עד כמה משנה לך המראה של החבר שלך?לא משנה לי. אי-אפשר להתכחש לזה שהמראה משפיע עלינו - על המין האנושי בכלל - מאוד. אבל אם אכיר את האדם ואדע שהוא אדם מקסים, לא משנה לי בכלל איך הוא יראה.פעם אחת, בטיול מאורגן באירופה, שאלו אותי את מי אני אוהבת מהקבוצה. לא רציתי לענות, אז גמגתי משהו על זה שיש מישהו שאני אוהבת בכיתה שלי. שאלו אותי אם הוא חתיך, ועניתי שלא ממש.מה הם אמרו? &quot;אז למה את אוהבת אותו?&quot;אנשים מטומטמים. הם פשוט עשו לי בחילה.האם בגלל מראה לא מחמיא, תבחרי שלא לצאת עם חבר מסויים?חס וחלילה.איך את נראית (צבע עיניים, שיער, גובה, משקל וכו’)?רזה (הרבה יותר מדי. זה כל כך מרגיז שאנשים בטוחים שאני אנורקסים ומציעים לי לפנות לקריירת דוגמנות. אני? מטומטמים. הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות דוגמנית, ואני גם</div>Thu, 03 Nov 2005 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2779971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2779971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2767350<div align="right" dir="rtl">בעקבות הפוסט הקודם, חשבתי על תחליפים ל"ממצב". חשבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה שאבטיח הוא תחליף הולם. מה רע באבטיחים, אה? אני מתכוונת לנסות את זה, ונראה איך הם יגיבו. _________________________ אחרי כמה זמן: הנה השיחה. משעמם. זאת שכותבת בסגול זאת היא, בכחול - זאת אני. פשוט, לשתינו קוראים נגה, ושתינו קוראות לעצמנו "נגה" במסנג'ר. אנחנו לא מכירות ממש, אנחנו מתכתבות. נגה אומר/ת: היי נגה אומר/ת: היי! נגה אומר/ת: אבטיח! נגה אומר/ת: ? נגה אומר/ת: קיבלת את המכתב שלי? נגה אומר/ת: כן, החזרתי לך. בקרוב תקבלי. נגה אומר/ת: אבטיח זה תחליף ל"ממצב". אני שונאת להגיד "ממצב". נגה אומר/ת: ? נגה אומר/ת: אפשר להגיד מה קורה או מה נשמע... נגה אומר/ת: אבל אני אומרת אבטיח.</</div>Tue, 01 Nov 2005 17:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tפשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122942&blogcode=2767350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122942&blog=2767350