<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Just love me 3/&gt;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 noy`t. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Just love me 3/&gt;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/72006/IsraBlog/122844/misc/6738855.jpg</url></image><item><title>:&apos;(</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6838027</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני פשוט לא יכולה יותר. אני לא יכולה לסבול יותר פה. אני שונאת את המקום הזה.
אני שונאת את הבית הזה. את האמא הזאת אני שונאת אותה! 
לא יכולה לבכות יותר, אני כבר לא יודעת איך להתנהג מה לעשות עם עצמי. אני רוצה לתפוס, לקרוע, להרוס, לשבור, לקלקל למות. לא לחיות יותר. כי כבר אין בשביל מה.
הדמעות לא מפסיקות לרדת והלב פועם במהירות, אני שונאת אותך, אותכם. גם אותך חתיכת פסיכופט. אתה חולה נפש ולא נראה לי שאתה מודע לזה. הוא מפחיד אותי, ולא נראה לי שככהאמורים להרגיש כלפי אבא.
איזה חודש נוראי. נראה לי שאותם תקופות כמו פעם חוזרות. כמו בומרנג, העפתי אותן ממני ועכשיו הן חוזרות. כאילו אני אשמה.
אני כל כך מחכה ליום שני. אילת. אני כל כך מחכה לברוח מפה. אני לא רוצה לחזור יותר בחיים. 
אני שונאת אותכם, אנילא יכולה לסבול את העובדה שאתם לידי. למה נרהא לכם שאני כל הזמן מחפשת דרכים לצאת מהבית? בגללכם. למה אתם חושבים שאני לא יושבת איתכם בסלון לראות טלוויזיה כמו משפחה נורמלית? בגללכם! אפילו לירן בורח מהבית ברגע שהוא מגיע מהצבא. כי אתם חולי נפש, זה מה שאתם. דפוקים. 
איך את מצפה שאני לא אבכה, אמא? את דואגת לי? ל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 28 Jun 2007 13:02:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6838027</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6838027</comments></item><item><title>אז ככה נראית פרידה?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6762770</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;זהו זה נגמר.. מה שהיה בינינו.. פשוט זהו&quot; כן, ככה אני זוכרת את זה.
בשיחה במסנג&apos;ר. עלבון בשבילי? גם. אבל לדעתי בשבילו הרבה יותר .
לא נפגעתי באמת שלא. ידעתי שאנחנו זה לא לנצח. מההתחלה ידעתי את זה.
חיכיתי שזה יבוא משכתי את זה עוד ועוד, כמה פעמים לפני כבר אמרתי לעצמי שאני לא שמה זין עליו.
אבל פתאום שזה יבוא ככה, להרגיש סוג ב&apos;, זה מה שהפריע לי באמת.
לא בכיתי, אפילו לא קצת, עליו לפחות לא. חשבתי על כל התקופה הזאת שעברה. 4 חודשים וקצת זה עבר מהר, סוג של חוויה. אני לא מצטערת על כלום. פתאום התחלתי להביןאיך הכל חומק לי מבין האצבעות. הנה אני בת 16. אבל היי אתמול לא הייתי בת 10? פתאום תיכון, אבל לפני יומיים לא התחלתי כיתה א&apos;? חשבתי על כל הזמן הזה. ועל זה בכיתי. על הזמן הזה שזז כל כך מהר. לא רוצה להתבגר. פתאום למצוא את עצמי בת 30 רווקה.אויש לא לא רוצה.
אני לא מחכה לאהבה. אולי אני מפחדת להתאהב. כולם מספרים כמה שזה נפלא, אבל כמעט תמיד או שזה נעלם או ששוברים לךא ת הלב וממשיכים הלאה. &quot;תחייכו גם ככה החיים מגעילים&quot; הוא אמר את זה,אולי הוא צודק, מי יודע?
בינתיים אני אחכה. אולי שנה. אולי שנתיים ואולי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 18 Jun 2007 21:49:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6762770</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6762770</comments></item><item><title>אני לא מאמינה :|</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6606232</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;באיזה זכות אמא שלי באה ורואה שיחות שלי במחשב?
באיזה זכות היא באה ושואלת אותי שאלות אישיות?
נכון מדאגה, אבל הצורה שבה זה נעשה, היא לא הייתה צריכה להגיד לי,
ישר ידעתי שהיא מחטטת בדברים שלי. 
אף פעם לא חשבתי שזה יגיע לרמה כזאת.
אני לא מאמינה שהיא באמת יושבת מול המחשב ופותחת שיחות.
בחיים לא חשבתי שהיא תלך ותשאל חברות שלי על אנשים מסוימים.
אני לא חייבת לספר לה שום דבר.
היא כל כך הלחיצה אותי עם השאלה הזאת, למה היא עושה לי את זה כל הזמן?
איזה יום מגעיל.
אני רוצה לברוח מפה . :(&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 28 May 2007 20:51:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6606232</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6606232</comments></item><item><title>אף אחד לא יאהב אותך כמוני (?)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6594339</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני עוד אשמע את המשפט הזה בחיים שלי ?

את יפה
שייגעצ

את יפה את זה כבר אמרו לך
ושירים כתבו לך גם
ים של מכתבים הם שלחו לך
טיולים מסביב לעולם
כלנית נרקיס וגם ורד 
מחכים על סף דלתך
שוקולד מארץ אחרת
מחכה על שולחנך

יום אחד יבוא איזה מלך
שיבנה לך ארמונות
ותחיו באושר ועושר
אבל את לא תפסיקי לבכות

בגלל שאף אחד לא יאהב אותך כמוני
בגלל שאף אחד לא יאהב אותך כמוני
בכל העולם את יכולה לחפש
אבל אף אחד לא יאהב אותך כמוני
אף אחד לא יאהב אותך כמוני.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 27 May 2007 13:03:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6594339</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6594339</comments></item><item><title>אפשר להיות יפה?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6551996</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תודה :)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 21 May 2007 21:16:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6551996</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6551996</comments></item><item><title>3/&gt; עכשיו ליבי נשבר...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6440044</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא יכולה יותר .
מרגישה את הלב כואב, מתנפץ לו לרסיסים.
אף פעם לא הרגשתי ככה. אף פעם.
אני לא יודעת אם זה באמת, או שסתם מרגיז אותי שכלום אצלו לא זז.
אלוהים שונא אותי, אני כל כך בטוחה.
אתמול כל כך רציתי לראות אותו ב7, ממש פאטתית.
הייתי עייפה מידי, ניסיתי לישון, אבל עדיין, חשבתי, לא הפסקתי לרגע לחשוב.
אחרי 4 שעות שינה, התעוררתי לעוד מחשבה מתישה.
איזה יום מרגיז, אני כל כך טיפשה.
כנראה אני באמת לא מעריכה את עצמי מספיק.
והחלטתי, אני לא עושה את זה לעצמי יותר.
אם רק יהיה לי את האומץ... האומץ לוותר .&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 06 May 2007 21:12:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6440044</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6440044</comments></item><item><title>3/&gt; i HATE you</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6371921</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני שונאת אותך!
שונאת, שונאת, שונאת.
אני שונאת אותה ואני שונאת אותו.
ואני שונאת את החיים האלה.
ואני שונאת את הדמעות האלה,
ואת הדיכאון הזה שמתפרץ מידי פעם.
אני שונאת להיות בבית הזה,
אני שונאת את החדר הזה
ובעיקר בעיקר אני שונאת את עצמי.
שונאת את עצמי על זה שנתתי לעצמי להתדרדר ככה,
אולי אני מרגישה טוב עם זה, אבל זה נראה כל כך מלוכלך ומגעיל.
אני רוצה לצאת, לברוח, לשכוח, לא לחזור לעולם.
או לעצום את העיניים ולקום ולגלות שהיום הזה זה כבר מחר.
שהכל מאחורי, שמתחיל משהו חדש, משהו מיוחד.
אני אוהבת התחלות, כאלה שמשאירות טעם של עוד.
עד שזה נהפך לשגרתי ואז, אז זה כבר רגיל, לא מיוחד, משעמם אפילו.
אני שונאת שאומרים לי שאני &quot;כפוית טובה&quot; למרות שאני בכלל לא באה בתלונות אליהם.
אני שונאת אותך, אתה לא אמור להיות אח? 
איזה מין אח מגעיל אתה? אני כבר לא מעניינת אותך, מה שנשאר ממך זה רק זכרונות טובים. והווה, לא בא לחשוב עליו בכלל.
אתה מרביץ, מקלל, פוצע, מכאיב, לא רוצה יותר.
זה נשמע מגעיל כשאני אומרת שאני נהנת שאתה לא בסביבה, אבל מצטעת, זאת האמת...
אני שונאת את הבית ספר הזה,פשוט שונאת, לא בא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 27 Apr 2007 20:17:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6371921</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6371921</comments></item><item><title>סליחה...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6349775</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפעמים זה הדבר הכי חשוב שיש.
לפעמים זה מעלה חיוך, 
לפעמים זה עושה מן מחנק כזה בגרון שגורם לבכות. כמו עכשיו.
&quot;אני מצטער על היחס אתמול זהבאמת לא היה במקום&quot;
זה בדיוק מה שהוא רשם, בדיוק מה שציפיתי לו אולי ציפיתי קצת יותר למשהו פיזי.
אבל זה העלה לי איזה חנק מסוים בגרון, כזה חנק שלפני שבוכים.
בכיתי היום, הייתי מול החלון, התבוננתי החוצה, שמעתי מוזיקה ובכיתי, כל כך בכיתי.
הסליחה הזאת עשתה לי טוב, קצת יותר טוב.
ועכשיו גם לי יש סליחה לבקש ממשהו...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 24 Apr 2007 19:54:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6349775</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6349775</comments></item><item><title>:(</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6346334</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חיים ב-ז-ב-ל !

*שונאת*&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 24 Apr 2007 12:52:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6346334</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6346334</comments></item><item><title>והלב...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6276070</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הלב דופק. וואו הוא דופק מהר. מאוד מהר. יותר ממה שאני יכולה לשאת.
אני שומעת את פעימותיו, מרגישה את הדם זורם במהירות.
לא רוצה לחשוב ואולי גם לא רוצה לדעת.
מפחדת, 
מפחידים אותי, מלחיצים אותי, לוחצים עליי.
שוברים אותי, מרסקים את הדבר הזה שנקרא &apos;הלב&apos; .
לא, הוא עוד לא נשבר עדיין לא והלוואי שגם לא יישבר.
הוא פשוט... לב.
מדחיקה, שוכחת, בורחת מהכל, ממה שהלב מרגיש.
לא מאמינה, קשה לי לתת אמון.
אבל בכל זאת רוצה.....
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 14 Apr 2007 18:39:00 +0200</pubDate><author>noy5000@walla.com (noy`t)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122844&amp;blogcode=6276070</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122844&amp;blog=6276070</comments></item></channel></rss>