http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832"גברת, בין הרגליים יש לך כלי המסוגל להעניק תענוג לאלפים, ואת רק יושבת ומגרדת אותו" (תומאס ביצ'אם לנגנת צ'לו)heCopyright 2026 עכשיו אחרת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=10854342<div align="right" dir="rtl">לא יודעת איך חזרתי לכאןאבל משיטוט בדברים שכתבתירואים שעברו כמה שניםלא חשבתי שאצליח, אבל כבר רואים את הסוףאמנם לקח לי ארבע שנים במקום שלושאבל למדתי הרבה דבריםעל עצמיועל בכללוכרגיל אני שונאת סופיםוכבר מתחילה לחשוב על מה יהיה אחר כךבמקום להתרכז בלסיים כמו שצריךלסייםולגמור</div>Fri, 15 May 2009 13:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=10854342http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=10854342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=10854329<div align="right" dir="rtl">וכאן יבוא הפוסט</div>Fri, 15 May 2009 13:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=10854329http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=10854329http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=4453090<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שאמרתי לך שלא אבל עמוק בפנים קיוותי שהכדורים האלה יהפכו אותי לחכמה יותר לא כזאת שקוראת פעם אחת את החומר ומוציאה 98 אבל לפחות כזאת שלומדת יומיים ומגרדת את ה90 מלמטה לא ביקשתי הרבה אבל הכדורים האלה הם לא עושים אותי כזאת חכמה הם רק עוזרים לי להתרכז בדברים אחרים אז במקום להיות מפוזרת כל היום אני מרוכזת בכל מה שלא צריך לעשות אבל גם זה משהו בימינו </div>Sat, 22 Jul 2006 19:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=4453090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=4453090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=4452988<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת למה אתם מתקשרים אלי אני לא רוצה לענות אבל עונה בכל מקרה תפסיקו לצלצל אני לא רוצה להגיד לכם מה שלומי לא, אל תדאגו זאת תקופה זה יעבור לא, אין משהו שאתם יכולים לעשות באמת, יהיה בסדר זה כבר לא כל כך מפריע לי , באמת כבר לא אכפת לי אל תשאלו אם אני רוצה לעשות משהו בערב אני לא כן, אני מעדיפה להישאר בבית ולרחם על עצמי זה עדיף מלדבר אתכם אז ביי (למה אתה לא מתקשר?) </div>Sat, 22 Jul 2006 19:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=4452988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=4452988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=4452918<div align="right" dir="rtl">אני לא רוצה שתלך למילואים אני מפחדת שאם יקרה לך משהו אני לא אדע אם תמות, ודאי אראה את שמך בעיתון אבל אם תיפצע קל בינוני או קשה איך אדע? </div>Sat, 22 Jul 2006 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=4452918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=4452918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1805510<div align="right" dir="rtl">אני בחדר, מול המחשב. מסתכלת סביב ורואה שגם אחי וגם אתה נמצאים שם זאת הפעם הראשונה שאני פוגשת אותך ואני עורכת היכרות בינך לבין אחי ואז ביני לבינך זה מביך אותך ואתה קצת צוחק והרבה שותק קאט אני יוצאת לסידורים מתברר שכל המשפחה שלי עברה לגור בב"ש ואני מתחילה את שנת הלימודים באוניברסיטה חוזרת מהסידורים אל תוך שכונה מוזנחת עולה במדרגות בית דירות ישן בקומה הראשונה ילדי רחוב עושים חזרה עם להקת הרוק שלהם שיר של היהודים ברקע נכנסת לדירה ומגלה לשמחתי שאתה עוד שם ואיתך עוד חמישה אנשים אחד אני אוהבת מאוד השני, אחיו, כועס עלי בגלל אירוע מהעבר ועוד שלושה עבריינים ואתה שמסתכל עלי מברכת אותם לשלום קאט אני ואתה בחדר החדש ישן שלי אני הולכת למקלחת שוטפת פנים בזרם המים ומגלה שעל פני הייתה שכבה סמיכה וגדולה של מייקאפ מסתכלת בראי ורואה שפניי השתנו וכעת אני נראית כמו אשה אחרת, מכוערת נורא מעבירה יד בשערי והשערות כמו נושרות מעצמן כולן באותו הגובה מביטה שוב בראי ורואה את האשה האחרת מביטה עלי בתספורת קארה בתוך הכיור ערבוביה של שיערות וכמויות אדירות של מייק אפ אני מתביישת לחזור אלי</div>Fri, 20 May 2005 23:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1805510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=1805510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1803776<div align="right" dir="rtl">אתמול ראיתי אותה רקמות עור מכסות על בשר ספוג דמעות והכל מחובר בעצמות דקיקות כיאה לנערה הצלחתי להביט רק בחטף לתוך עיניה אךמראה עיניהאישר את חששותי הילדה הקטנה שהייתה, איננה עוד ויחד איתו, שעלה בסערה השמיימה בנגמ"ש בוער, על אדמה ספוגת דם נעלם גם התום מעיניה ורציתי לחבק, ללטף לנחם ולא מצאתי מילים ומתוך תחושת האשמה הלא מובנת הצלחתי רק לסנן "שלום מה שלומך" מתוך חצי חיוך מגומגם ולהניח יד על כתפה כאילו יש בכך איזושהיא נחמה </div>Fri, 20 May 2005 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1803776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=1803776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1785348<div align="right" dir="rtl">ביצוע: אהוד בנאימילים ולחן: אהוד בנאיאחרי הסערהחלונות נפתחוהנחש נעלםאנשים חזרו למלאכת יומםרק לאישה אחת שהרוח לקחה את ביתההזמן כמו עצר מלכתמשתאה היא רואה איך כולם שכחווהיא כל הזמן זוכרת</div>Mon, 16 May 2005 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1785348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=1785348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1777040<div align="right" dir="rtl">הכי קל זה לעשות משהו ואז לחשוב אז נרשמתי לשלושה מוסדות לימוד ואז בדקתי אם הציונים שלי מספיקים כן, זאת אני קודם עושה ואז חושבת עכשיו אני אוכלת את עצמי על זה שהחלטתי לא לשפר בגרויות ולא לעשות שוב פסיכומטרי אני מעדיפה למות מאשר לעשות שוב פסיכומטרי באמת אני בסך הכל רוצה ללמוד את מה שמעניין אותי למה זה צריך להיות כל כך מסובך? אז עכשיו אני מחכה למכתבים, אני ברשימות המתנה למכללה התקבלתי כמובן, הם לא עושים בעיות אבל לאחרונה החלטתי סופית שאני רוצה ללמוד בבן גוריון זאת פשוט הדרך היחידה שלי לצאת מהבית כנראה ולצאת מהבית זאת הדרך היחידה שלי ללמוד לתואר כי כאן אני לא מצליחה לעשות כלום רשימת המתנה נראה כמה זמן זה יקח בסה"כ כמה נקודות אבל המחשבה על זה וההתעסקות באם אתקבל או לו מקצרת לי את החיים </div>Sun, 15 May 2005 10:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1777040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=1777040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1776686<div align="right" dir="rtl">הרגע חזרתי מהופעה אני לא מבינה דבר אחד מאיפה הגיע המנהג הזה של למחוא כפיים? כלומר, זה די פרימיטיבי ואפילו ברברי. מה, פשוט הוחלט יום אחד שככה מביעים כבוד והערכה? מי התחיל עם זה בכלל? מה גם שזה בכלל לא נוח, אחרי כל שיר להזיז את הידיים מאיפה שהם היו ולהתחיל למחוא בקול ואז עוד צריך להיות בקצב עם כולם ואם אני לא מוחאת כפיים, זה אומר שלא נהנתי מהשיר? אני לא אומרת שלא צריך לתת פידבק חיובי למופיע, ממש לא, אני פשוט לא מבינה איך זאת נהפכה לדרך המקובלת ברחבי העולם. לילה טוב</div>Sun, 15 May 2005 01:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (עכשיו אחרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=122832&blogcode=1776686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=122832&blog=1776686