http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043אני יכולה לגלח את הרגליים שלי, אבל איפה הכיף?heCopyright 2026 פלא-גופא. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/10/12/121043/misc/18836514.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=11158993<div align="right" dir="rtl">כותרת בנאלית כל כך לנושא בנאליאבל הלוואי והייתי מרגישה באמת או יותר או לפחות קצתאולי זה בעצם מה שיהרוס אותך כמו שבא ליזה שאני לא באמת כואבת על מה שראיתיובא לי להקיא, או שאני סתם אומרת.אבל רק שתדע, שזו ההתחלה, ממיאני לא פה, אני שם.ולעוד הרבה הרבה זמן שאתה בכלל לא יכול לתאר לךומצדיתפספס את השנים היפות שליואני אפספס את שלךבטח תזיין עוד קצת או הרבה לא אכפת ליתדבק בהרפס או דרעק אחרמתישהו תתחתן עם ילידת 89 או 90כי זה נראה לך בסדר, תקניבמובנים ובאמות שאתה חי לגביהם זה נורמטיבי וככה צריך להיות, נורמטיביולא שאני בעצמי לא מודעת לנורמותאז אולי אני אהיה לבדואגור בדירה קטנה עם חלון גדול וגשם ושידה לבנה עם פרחיםואולי אני יוצאת עם אחדשאני אפילו לא אכתוב עליו מילה כאןשתשתעשע לבדואולי אני אלך לשחות בבריכה כל בוקרואולי לאואולי אני שומרת על עצמי, וחיה כמו ספרטנית עסוקה כל רגע בשיפור עצמי ועושה לעצמי חים קשיםהא, נכון? היה יפה אם היה ככה.אולי אם הייתה לך זכות."אני בתוך משבר אז אל תגידי לי להתמודד.." ???אז אני אספר לך כאן משהו אמיתי מהחיים שלי, למרות שזה בכלל לא מגיע לךאתה יודע, אומרים, חז"ל שאנחנו נהנים מה</div>Sat, 15 Aug 2009 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=11158993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=11158993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=11024949<div align="right" dir="rtl">אחד מהלילה האחרון.הסתובבתי בעיר, בת"א, ומאיזה בניין לא מטופח, מהחלון בקומה הכי גבוהה בקע אור ועמדת בחלון והזמנת אותי לבוא להכנס.כשעליתי לחדר הקטן הראית לי את האמבטיה שתקנת בשבילנו, בעזרת כלים שליאב השותף הקודם שלי השאיר לך, או שהוא השאיר לך את האמבטיה בכלל לפני שהוא עזב למקום אחר וכבר לא היה צריך אותה. היא הייתה ישנה ומוזנחת ודי מלוכלכת אבל ממש תיקנת אותה יפה והזמנת אותי להכנס, ואחרי שטבלנו באמבטיה המים קיבלו גוון שחור והחדר אמבטיה נראה מלוכלך, זנוח.יצאנו לחדר השינה, נכנסנו למיטה, אחזת בחזה שלי ואמרת שהם תמיד היו הכי רכים. והלכנו לישון מחובקים.היה המשך רע שעכשיו נזכרתי בו, אבל זה כבר יישאר ביני לבין עצמי בינתיים. הימים עוברים נחמד, אני צריכה להתחיל לחפש דירה בחודש הקרוב ולסגור על מעבר. ראיתי כמה ביד 2, באחת מהן השותפה נשמעת חמודה, הדירה נראית אופטימית ובהירה עם הרבה צבעים והקיר צבוע בצהוב וחלון ענק שזה ממש מוצא חן בעיני.בהמשך לחלומות המטרידים של היומיים האחרונים אני אלך לעשות ניפוי קצת יותר רציני של מה לקחת איתי הפעם ומה למכור כבר כמה שיותר מוקדם, אין טעם להשאיר דברים פה, זה סתם בזבוז.</div>Fri, 03 Jul 2009 16:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=11024949http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=11024949http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10986134<div align="right" dir="rtl">אני כותבת בפורום תמיכה. עכשיו היות וזה חסוי אני לא כל כך רוצה לערב אנשים מבחוץ, אז הנה התכתבות במסרים עם אחת המשתתפות האחרות. התחיל משהו סתמי כביכול וקל לעלות על דפי הפורום אבל פשוט מתוך ידיעת עניין פתחתי את הכל בפניה במסר, כדי לא להביך אותה מול כולם, גם את זה היא לא העריכה, כמו כל דבר שעושים בשבילה. כי כולם שם לתמוך רק בה. לאף אחד אחר אין שם בעיות משלו. נכון?לא משנה. איזה קטע. גם אני יצאתי בוקית איתה. יאללה עבר.חוץ מזה, הסידורים שכתבתי עליהם בסוף הקטע הקודם עברו בהצלחה. ביום חמישי אני אצטרך להיות שם מוקדם בע"ה להתחיל לפעול בקשר לקבלה לקורס.יש לי חלומות כל הזמן, ב"ה, ואני ממש ממש נהנית לחלום. ואחר כך לשבת בבוקר ביני לבין עצמי ולעבד אותם למודע.חזרנו אתמול, העום בעצם, בבוקר, באיזור חמש-שש משדה התעופה, התמקמתי על המחשב לשעה ומשהו, והוצאתי את הכלב של אחותי בפעם הרביעית לטיול קקי. אני כל כך שמחה שעלינו על זה, לפני כן הוא היה נובח ומיילל כל כך הרבה שחשבתי שאחד השכנים שלי הולך לנסות לעשות לו משהו, שלא נדע מצרות.תודה לאל, שני טיולי קקי קצרים ביום והוא שלו וחמוד ומאושר..מתחשק לי לסוע לחופשה אקז</div>Sun, 21 Jun 2009 17:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10986134http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10986134http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10973150<div align="right" dir="rtl">אניצריכה לזכור איך אני מרגישה עכשיו וכמה מפוחדת אני מנקמה.זה כבר הקשר השני בתוך שלוש שנים, ובעצם השני הרציני שבכלל אי-פעם הייתי בו שנהפך לפסיכופתי. ואולי זה רק מאיך שאני רואה את זה.ואולי זה לא רק החוסר פרופורציות, אני ממש יודעת שיש משהו בי שהמעורר את זה. זה הדדי. או שאני נכנסת לקשר בו מישהו אובססיבי בצורה חולנית אליי או שאני כפייתית חולנית כלפיי מישהו. כמובן שבמקרה השני נראה לי שזו סתם השתטות חביבה ושזה בעצם מצחיק את הקורבן אבל ייתכן וזה לא באמת ככה.לא יודעת. נראה לי שהרבה יותר קל להפחיד בת.אני יושבת עכשיו בבית של אמא, על המחשב וקודם שקשקתי מפחד שהאקס שלי ייסע לכאן. הוא שלח לי הודעה בפייסבוק שהוא מגיע כי לא עניתי לו לטלפונים. סיננתי. מה אני אעשה שאני לא מסוגלת יותר לשיחות איתו, אני לא עומדת בכעס, אני מפחדת שאתקפל כמו שעשיתי במאות הפעמים האחרות שניסיתי להפרד יפה. אז זו הדרך שלי, לסנן. מה לעשות?די, חלאס. אני אומרת לעצמי, מעכשיו אני חוזרת בתשובה, מתנתקת גברים. אין גבר שהייתי איתו בקשר אינטימי ולא עשה לי רע מאוד. אני לא עומדת בזה ולא רוצה לעבור את זה שוב.אני רק רוצה לעמוד בהבטחה הזו שלי לע</div>Thu, 18 Jun 2009 02:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10973150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10973150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10966357<div align="right" dir="rtl">זה לא הפוסט הראשון שהופיע כאן, בטח לא הפוסט הראשון שאני אי-פעם כותבת, ואפילו לא הפוסט הראשון בארכיון.למען האמת פתחתי את הבלוג הספציפי הזה בגיל 17 כשעוד היה צריך לשלם על מנוי פרו ושילמתי במעטפה בדואר. היום זה נשמע כבר מיושן ומצחיק, והאמת שאפילו אז זה היה נראה מיושן.ומילים נכתבו ונמחקו כאן בלי סוף, שנאתי ונגעלתי, או סתם לא הרגשתי פתוחה.הרבה שנים הרגשתי שהאישיות שלי היא מין בליל לא הרמוני של תכונות ורצונות שלא הולכים ביחד.היום אני יודעת שאני לא טעות של הטבע, והדרך נעימה יותר.החיים שלי כרגע נראים כאלה משעממים על פניו במיוחד לאור העבר הגדוש. מי שאי-פעם קרא כאן או דבר אחד שכתבתי יודע שעברתי טלטלות, אולי ייצא לי להזכיר כאן מדי פעם אם יהיה צורך.עכשיו אני בבית, עם אמא, במקום מגונן ולשם שינוי הרבה יותר רגוע לי נפשית כאן ממקומות אחרים. הזמן קצוב לי אבל לא דוחק, והחיים זורמים יפה. ולאט לאט אני מנסה להשתנות לטובה והדרך שלי ברורה לי, או לפחות הכיוון.אולי יהיה נחמד לכתוב כאן, בטח יהיה נחמד לקרוא אחר כך.</div>Tue, 16 Jun 2009 01:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10966357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10966357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10911624<div align="right" dir="rtl">הרבה פעמים קורה לי שאני הולכת לישון ומתעוררת עייפה כאילו לא ישנתי בכלל אחרי לילה של חלומות רעים.אתמול נרדמתי מאוחר נורא, שזה בדרך כלל רומז על שינה שהולכת להיות מאוד מאוד ארוכה וגרועה, אבל באופן מפתיע התעוררתי יחסית מוקדם, ובהרגשה נפלאה. היה לי חלום מדהים.בהתחלה הייתי עם קבוצת אנשים. לבשתי בגדים שחורים גדולים, מעיל וכובע וכך גם כולם מסביבי. הלכנו לדוכן מזון מהיר והסיני שעבד בדוכן הגיש לי צלחת מלאה בתפ"א מטוגנים, והצלחת היתה מלאה בשמן. הייתי אמורה לאכול אותם עם הידיים וזה עשה לי רע, לא אהבתי את זה והמשכנו ללכת.במקטע החלום עובר לאשה זקנה, גם היא לבושה בבגדים שחורים, הולכת באותה עיר לבנה ומושלגת שאני צעדתי בה יחד עם הקבוצה הקטנה ההיא. היא הולכת לבד ובטוחה בעצמה, בשלב מסויים היא מבחינה בתעלה/נהר שחוצה את העיר מתחת לגשר, מחליטה להפסיק ללכת ולהתחיל לשחות וקופצת למים הקרים. היא שוחה בנהר. אני, בעברה השני של העיר, עוזבת את קבוצת האנשים שהלכתי איתם, והתחלתי לרוץ לבדי, רצתי ורצתי עד שראיתי את הזקנה. בדרך עברתי על פני העיר הלבנה, והבניינים שהיו בה היו גדולים ויפים, ונראה שהם היו עשויים מזכוכית מבר</div>Sun, 31 May 2009 18:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10911624http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10911624http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10896121<div align="right" dir="rtl">להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, ולפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק והם צעקו לצפרדעים שנפלו: חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים...חבל לכם בכלל להתאמץ! לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם כל סיכוי... בחיים לא תצאו מכאן... אחד הצפרדעים מהבור שמע בעצתם של הצפרדעים ואז אט אט אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור, חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם... הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות. בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר... ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק והצליח לצאת החוצה מהבור. כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: איך עשית את זה? הבור היה ממש</div>Wed, 27 May 2009 09:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10896121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10896121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10890264<div align="right" dir="rtl">מאז שדברתי בשבת עם דוד שלי הייתי במועקה.יש דברים שאפילו באנונימיות המסוימת של כאן אני לא יכולה לספר.דודה שלי אמנם יודעת, אבל הקשר שלנו לא רציף ולא מדברים על זה כי זה.. מיותר באיזשהו אופן.סיפרתי לחבר שלי בחצי שנה האחרונה. גרנו ביחד והיחסים היו מאוד צפופים. פשוט הייתי חייבת לספר לו, שיפסיק לגעת בי, שיפסיק להציק לי בנוגע לאיך שאני מנהלת את החיים שלי כשהוא לא יודע על גורמים חשובים בהחלטות שלי.ולמרות שסחבתי אתמול את העייפות כדי לסדר את השעות, הגיעה השעה חצות, ואחר כך שלוש, ואמנם הייתי נורא עייפה אבל לא יכותי להכנס למיטה, לא רציתי. עדיין הייתה מועקה.אכלתי טוסט עם גבנ"צ, ואחר כך תפוח, ואחר כך נקטרינה וזה לא היה רעב. אז הלכתי למזווה והוצאתי את התרופה האולטימטיבית, צנצנת ענקית של נוטלה וכפית. והכנסתי כפית גדושה ומיותרת לפה, סיימתי אותה בחוסר חשק והחזרתי לארון.פשוט מועקה. לא היה מה לעשות. קראתי באינטרנט, ושמעתי רעשים מוזרים של לילה, אז הלכתי לשבת במטבח ולקרוא את העיתון של שבת.בכל מקרה, דרעק. אז התקשרתי ל-ל'. ידעתי שהוא יהיה ער כי הוא עוד פחות מאופס ממני לאחרונה מהבחינה הזו.היה נעים לשמוע קול סימ</div>Mon, 25 May 2009 14:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10890264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10890264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10829489<div align="right" dir="rtl">קשר נועד שלא לפעול ברגע שנכנסים אליו מצד הרצון שלנו לקבל משהו מהקשר לעצמנו. "למה את בחרת בו?" "כי טוב לי איתו, הוא עושה לי טוב" אז אם זה כך, אז מתי שהוא יפסיק לעשות לי טוב, זהו, נמאס ממנו. וההפך הוא כמובן נכון. לכן לקשר צריך להכנס מתוך הסכמה על מטרה משותפת שהיא חיצונית לנו, היינו המחויבות לאמת. אם שניכם רוצים לברר ולפעול את האמת, ולכך אתם מחויבים מעל לכל, אז הקשר לא בנוי על רצונות פרטיים של "מה הוא יתן לי" אלא על "איך נפעל יחדיו את האמת". בלי זה, הקשר יכול אפילו להחזיק מעמד, אם כל אחד מצליח לספק לאחר את צריכיו בתמורה למה שהו בעצמו רוצה, אבל לזה יש שם אחר: מסחר. </div>Fri, 08 May 2009 15:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10829489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10829489http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10825489<div align="right" dir="rtl">כיף בבלבולבינתיים אפשר לזרום.כמו שבאת לי הלכת ליזה הכל חלומותאני מתחילה לחשוב על מעבר לשםויש לי איזה קטע בראשלחלק נרות שבת עם חצאית וכיסוי ראשותחשוב מי זאת הדתייה הזאת שמוכרת לינשרוף ת'זמןנשרוף את כל מה שבינינוכמו שבאתי הלכתי זה הכל חלומות\אולי הלכתי רחוק.הראש שלי מלא סופסוף בהגיגים מטומטמיםכמו צבע לק לציפורניםוקשת בגבותוקשת בכף הרגלואינטואיציה, ולהיות פחות אימפולסיביתופחות אגוסך הכל, מה יש לאדם אם אין אהבהומי כמוני יודע?איזה כיף להיות שפויה סוף כל סוף.עדכון: לך לעזאזל בן אלף.</div>Thu, 07 May 2009 09:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלא-גופא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=121043&blogcode=10825489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=121043&blog=10825489