http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026ברוכים הבאים לבלוג הנידח ביותר בבלוגוספרה... אתם נמצאים עכשיו בשוליים אז תזהרו שלא ליפול.heCopyright 2026 Woodstock. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026http://f.nanafiles.co.il/upload/122004/IsraBlog/12026/misc/1231779.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=3265503<div align="right" dir="rtl"> נו, אז מה אם לא פרסמתי פה איזה מליון אלף שנה... ממש בא לי על השאלון הזה שזה שאלון עם ים של אמירות חברתיות נוקבות ומדד מעולה לשפיטת אופי ג'ינס: Kenvelo סניקרס: Nike</SP</div>Wed, 25 Jan 2006 21:49:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=3265503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=3265503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=2225792<div align="right" dir="rtl">תראו מה זה אבסורד... איש אחד הולך הפוך עם שפכטל ביד כדי לגרד איזה אריח של קרמיקה וכל העולם מתעניין בעבודה שהוא עושה. מראיינים אותו, מצלמים את השפכטל, הנשיא של ארצות הברית בכבודו ובעצמו מברך אותו בהצלחה והכל למה? רק בגלל שהוא עושה את זה בחלל. תבינו, אם האיש הזה היה עושה בדיוק את אותו הדבר כשהוא עומד הפוך אצלו על התקרה בבית אף אחד לא היה מתעניין בזה למרות שלדעתי זה טריק הרבה יותר קשה לביצוע.אני אתמול תיקנתי את התריסול שהיה מקולקל כבר יותר משנה אצלי בבית. לדעתי, זאת היתה מלאכה הרבה יותר קשה מסתם ללכת הפוך עם שפכטל - אבל משום מה אף אחד מערוץ 2 לא בא לראיין אותי, אף כתב לא בא ושאל: "כיצד מר וודסטוק את מעריך את קושי המשימה...?". אני בניגוד לאותו רוברטסון עם השפכטל גם לא הייתי צריך לענות תשובות מטופשות כמו: "הממ... המשימה תהיה די קלה, אבל גם די מעצבנת... הטריק זה לדעת לגלגל את הסרט של התריסול סביב הקפיץ בשעה שיש בו לחץ..." - אני עבדתי לבד, לא הייתי צריך להתפעל מהנוף וגם אף אחד לא בא לצלם את המברג פיליפס שלי לעיתון.בכלל... אנשים בכל העולם מבצעים משימות טכניות ממש מסובכות וקשות, מסתכנים בגבהים</div>Thu, 04 Aug 2005 17:58:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=2225792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=2225792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1938391<div align="right" dir="rtl">סודי ביותר, סגול מצומצם טאבו טאבו טאבו טאבו טאבו המדריך השלם להסלקת ארוחת הבוקר במלוןנופש יקר שלום רב, מכיוון שהמציאות במלון בו אתה נמצא היא כזו שעל ארוחת-צהריים-בסיסית-אשר-לא-נכללת-בחבילת-חצי-הפנסיון-אותה-רכשת-במיטב-כספך אתה נאלץ לשלם באחת ממסעדות המלון מחיר שכמעט שווה בעלותו ליום שלם - אנו באגודת יל"פ (ישראלים לא פרייאריים) גאים להציג בפניך את המדריך המלא לכלכלה נכונה במלון. זכור כי שינון וביצוע של הכללים הללו יאפשר לך לחסוך במשאבים פיננסים יקרים ולהשקיע בדברים היותר שווים כמו למשל מסאג' מפנק של שעה בספא או אחלה קוקטיילים בבר. נופש יקר, זכור! כללים אלו נכתבו בדם! [וגם בקצת ריבה].המטרה הניצבת לפנינו: הכנת ארוחת צהריים מזינה וטעימה בשעת ארוחת הבוקר במלון.שלב מקדים: הכנות.עוד בחדרך לפני צאתך לארוחת הבוקר עליך להכין מראש את הציוד נדרש - הציוד כולל תיק קטן, כשבתוכו שקית נילון אטומה בו תאפסן את השלל. כמו כן כדאי לך לקחת עמך מעט כסף קטן [הסבר בהמשך]. זכור! המטרה היא לא להתבלט ולכן על התיק להיות קטן ובלתי מורגש, לכן אין שום טעם להגיע לחדר האוכל עם הצ'ימידן הענק שהיה לך בסדיר עם הסמל של גולנ</div>Wed, 15 Jun 2005 23:14:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1938391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1938391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1878105<div align="right" dir="rtl">הנה פוסט ששכב בטיוטה... היום החלטתי לפרסם... לא יודע למה. ממש תחיית המתים. נתחיל בחדשות הטובות... ה 25.5.05 היה צריך להיות יום מותי אבל מסתבר שהוא לא היה. למרות מה שחשבתי לא הייתי אלרגי לחומר ההרדמה שהזריקה לי האחות בחדר הבדיקות ולא חטפתי דום לב במקום. התברר גם להפתעתי, שצינור הגינה עם המצלמה בקצה שהם דחפו לי במרץ אל תוך הגרון לא פוצץ את בני מעיי מותיר אותי לגסוס למוות ביסורים קשים על שולחן הבדיקות. כשהתעוררתי בחדר ההתאוששות, ראשי עדיין סחרחר עלי הבחנתי בשני דברים: הראשון הוא שלמרות כל מה שחשבתי אני עדיין בחיים - שום חושך נצחי, שום כרובים עם חרבות מתהפכות בשערי השמיים, שום הלוויה לא נראתה באופק. השני, שהאיש הזה שאני רואה במטושטש מתקרב אלי עם תה וביסקוויטים שאפילו אלוהים בעצמו לא יודע מאיפה הוא הקריץ, היה אבא שלי. לא... לא התאכזבתי, חייכתי והרבה.את כל היום שלפני הבדיקה אני בליתי בחרדות. אני ידעתי, יותר גרוע - הייתי משוכנע לחלוטין שהרופאים החארות הולכים להרוג אותי בבדיקה... את כל יום האתמול אני ביליתי בהרגשה שאלו, כנראה, שעותיי האחרונות על הכדור הכחול... נו, לפחות בצורה הזאתי שלי, הנוכחי</div>Sat, 04 Jun 2005 17:08:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1878105http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1878105http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1764654<div align="right" dir="rtl"> יום הזכרון, ערב יום העצמאות הרדיו מלא בשירים עצובים הטלוויזיה בתוכניות עם התוכן הידוע המוכר והמחייב ואני הולך לשוק הכרמל לקנות פיתות ולחם כי נגמר לי. ברחוב העסקים כרגיל, איש אחד שמן עם וולוו ישנה חונה על המדרכה חוסם את מעבר החציה ברחוב שמוביל לשוק של הבגדים אישה אחת מבוגרת עם מקל מנסה להדחק ברווח הצר שהוא הותיר בטעות כשפתאום הוא מתחיל לעשות רוורס כמעט והורג אותה. היא פונה אל הרכב בצעקות אבל נהג הרכב מתעלם ממנה הוא רק יושב שם בוהה במבט אטום לעבר המראה הימנית... אני ממשיך הלאה. בפינה של אלנבי וקינג ג'ורג שני נערים מגודלים צורחים אחד על השני בשילוב של דחיפות הדדיות וקללות, אני זז הצידה לפני שישלף הסכין לא רוצה שהשפריצים של הדם יכתימו את חולצת ה- TNT החדשה שלי. שליח עם טוסטוס כמעט מקפח את חיו בשעה שהוא מנסה לעקוף בלי הצלחה אוטובוס שפונה שמאלה באדום ופתאום צפירה. הכל נעמד, נעצר. שני הנערים נשארים קפואים עומדים אחד כנגד השני כמו פסל לא מוצלח במיוחד של בובות שעווה, עושים אחד לשני מבטים של - 'חכה עוד 2 דקות ואני אזיין לך את הצורה' - אנשים אחרים יוצאים מהרכבים ועומדים לצידן, נהג האוטובוס פ</div>Thu, 12 May 2005 20:25:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1764654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1764654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1726403<div align="right" dir="rtl">  עוד כשהייתי נער צעיר [אשכנזי לבנבן וחננה] מאוד עניין אותי העסק הזה של השואה, כל הרעיון שעומד מאחורי התקופה האפלה הזאת של האנושות נראה לי נורא לא מובן. החלטתי לרדת לעומקה של הבעיה שזה אמר מבחינתי לקרוא על הנושא ואם אפשר אז כמה שיותר.   וכך... יום אחד מיד אחרי הבצפר הלכתי לי  לספריה העירונית של בת-ים ניגשתי [באומץ רב יש לציין] לדלפק של הספרנית ואמרתי לה -  "אני צריך שתתני לי ספרים על השואה, תביאי את כל מה שיש לך" – המפלצת חייכה חיוך שבע רצון (הנה סופסוף ילד שלא בא לשאול מתי יתפנה העותק בספר האחרון של שר הטבעות) ונתנה לי  פלט מחשב של כמה עשרות ספרים שעסקו כולם בשואה.   ככה התחיל המחקר. נצמדתי לרשימה באדיקות של נזיר טיבטי מסמן וי קטן ליד כל ספר שסיימתי. בלעתי את התיאורים ואת הסיפורים בשקיקה, חייתי את התקופה ממש כאילו הייתי שם. לאט לאט כל החומר הזה שקראתי נכנס לי לראש והתחיל להשפיע עלי... ולהשפיע חזק. במבט לאחור אני חושב שנכנסתי למין הלם נפשי כזה. בתקופה ההיא אני איבדתי את שמחת החיים, הפסקתי לחייך, איבדתי את התיאבון... אחרי ארבעה חודשים של קריאה מרוכזת של כל הספרים של ק.צטניק וחבריו</div>Wed, 04 May 2005 18:35:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1726403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1726403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1664250<div align="right" dir="rtl">מה היה קורה אם הייתם זוכים עכשיו בסכום של 250,000 שקל? מה הייתם עושים עם כל הכסף? תחשבו על זה קצת ובנתיים צ'מעו סיפור...את כל הדרך מהבסיס של המילואים שלי ברמת הגולן ועד תל-אביב בואך מחלף השלום אני עשיתי בקצת יותר משעתיים... אחת הסיבות למהירות הלא נורמלית הזאת היתה שהנהג שאיתו תפסתי את הטרמפ - היה אדם לא שפוי במיוחד ואת זה תיכף תבינו. הסיבה השניה היתה שהוא נהג בגולף V6 חדשה-דנדשה בצבע שחור הרעיש לי את המוח עם מוזיקת הבום-בום- שלו ולא ירד כל הדרך מ-160 קמ"ש... בזמן הטיסה בין בום-בום אחד לשני שאלתי אותו איפה הוא עובד בחור צעיר בן 22 שכמותו שיש לו כסף לקנות כזה אוטו שעולה משהו כמו 220,000 שקל... "אני עובד בשמירה בחברת חשמל" הוא ענה לי – "אז האוטו של אבא?" אני ממשיך לשאול – "...לא...לא... הוא שלי, קניתי אותו בכסף שלי..." הוא עונה לי משאיר אותי לתהות אם אני לא נוסע במקרה עם איזה עבריין צמרת.אז לא, לא עבריין - כי מסתבר שבדיוק לפני השחרור הבחור מילא טוטו בשותפות עם עוד שני חברים שלו מהבסיס והם זכו בפרס השני שהיה אז 750,000 שקל. אם נעשה חשבון פשוט נגלה שלכל אחד מהם באופן פרטי נכנס לפתע לחשבון</div>Thu, 21 Apr 2005 18:06:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1664250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1664250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1655898<div align="right" dir="rtl">אתמול: מדי חקי, נשק בהצלב, נוסע בהאמר ביחד עם עוד חמישה אנשים שבדיוק כמוני גם הם מחופשים לחיילים - מטפס לעבר הפסגה של החרמון. בתל-אביב חמסין אבל פה יש רק שלג מסביב וקור כלבים. מסתכל על ה GPS לראות באיזה גובה אנחנו נמצאים - "2207" אומר הצג... בראש שלי עוד רצות תמונות מהתדריך של המג"ד...תרשימי הבקעה של הצבא הסורי, דרכי פעולה אפשריות – האויב ינחית אש ארטילרית נגד סוללות לסירוגין לעבר הישובים והמוצבים בגזרה... מסתכל במשקפת ורואה מעבר להררי השלג הלבן איזו ארץ אחרת.היום: שלמה ארצי זיעה ניגרת ממצחו שר על "חיילים מתים בלב" אנשים מוחאים כפיים האורות מסנוורים, הגיטרה החשמלית קורעת את עור התוף והקהל המשולהב מרים ידיים ושר בקול ניחר על איזה "אדם שמחופש לחייל וכפות בכותונת של משוגעים..." ואני חושב שהמציאות יכולה להיות לפעמים כל-כך הפכפכה – איך זה לעזאזל שרק אתמול אני עוד הייתי חייל והיום, 24 שעות אחרי, אני כבר שר על זה בהופעה.</div>Tue, 19 Apr 2005 22:06:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1655898http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1655898http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1631222<div align="right" dir="rtl"> לפני שבועיים חברה שלי נסעה לה לארץ אחרת והשאירה אותי בודד וגלמוד פה בארץ הקודש. מכיוון שכך היה המצב תכננתי לעצמי כל מיני פעילויות שימלאו את הזמן החסר שהיא הותירה. תכננתי למשל לחזור להתאמן באופן סדיר על האופניים שלוש פעמים בשבוע, לעשות שופינג בחנות הרהיטים השוודית האהובה עלי בנתניה... לקרוא איזה ספר שמזמן כבר רציתי לקרוא, להפגש עם חברים שלא ראיתי כמה יובלות, ללמוד קצת לאונ' ועוד ועוד... באמת שמילאתי את כל העשרה ימים בלעדיה בצורה לא רעה בכלל. כמה מתוך זה אתם חושבים הצלחתי לבצע בפועל במיוחד עד השבוע האחרון? התשובה נמצאת במהופך... זאת תשובה נחמדה כזאת שאפשר להפוך אותה לכל כיוון אפשרי והיא תמיד תראה אותו דבר – אפס. עכשיו, זה לא שלא השתדלתי... רק מה לעשות שהיו כל מיני גורמים וסיבות שקילקלו לי את הכל... חלקן קשורות למשל בזה שהקולגה שלי לעבודה היה מאוד מֵווֹרַס[מלשון חטף ווירוס קטלני] ושכב בבית שלו במשך שבוע מוקף בטישו וחברים מה שתקע אותי עושה את המשמרות שלו בעבודה... המשיך בזה שהבטן שלי שוב חזרה להציק לי וביליתיחלקמהזמן שלי שהיה מיועד לדברים אחרים בקופת חולים עם ערימות של זקנים שקישקשו ע</div>Thu, 14 Apr 2005 13:05:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1631222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1631222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1623806<div align="right" dir="rtl">בתקליט הראשון של מתי כספי יש שיר של אהוד מנור שנקרא 'להשתנות תמיד' - הוא כתב אותו כשהיה בן כ"ה שנים כפי שהוא מעיד על עצמו שם. כשאני שמעתי את השיר הזה לראשונה בגיל 17 על תקליט חורק בחדר שלי בקיבוץ גם אני חשבתי שזאת באמת כל החכמה בחיים, שכדי להיות יש ללמוד להשתנות תמיד. הוא צדק כמובן, השתנתי מאוד מאז גיל 17 והיום אני כבר לא מאמין למנטרה הזאת שלו יותר... אין שום צורך ללמוד כדי להשתנות תמיד - הנה, אני קיים מבלי שלמדתי על כך דבר, הכל קרה מאליו, ובכל זאת... אני השתנתי.אתמול בלילה אהוד מנור נפטר בגיל 64 מדום לב, עצוב לי קצת עכשיו. אולי כי אני קולט שגם המוות, אני מניח, הוא עוד סוג של השתנות... השתנות לתמיד.להשתנות תמיד/ אהוד מנור גשם יורד עכשיוגשם יורד עכשיוהכלב שלי לא מבין מה קורה כי הוא סך הכלשנה שלישית בפקולטה למדעי הסביבה.מים רבים וכל העולם רועדגשם יורד מאוד יש עוד הרבה ללמודאיך הצבעים - איך הצבעים משתנים כשגשם מתחיללרקוד.לילה יורד עכשיולילה יורד עכשיוראשי וליבי מסרבים עוד לישון כי הם סך הכלכ"ה שנים בפקולטה למדעי החיים.לילה אפל וכל העולם חרדלילה יורד מאוד יש עוד הרבה ללמודאיך הצללים - אי</div>Tue, 12 Apr 2005 09:36:00 +0200woodstockblog@yahoo.com (Woodstock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12026&blogcode=1623806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12026&blog=1623806