http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009אני משורר הבינוניוּתheCopyright 2019 זה חייף. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12677115<div align="right" dir="rtl">האמת שכבר יש כזה אבל לפעמים צריך לתת את הכבוד גם לדברים שישנם</div>Thu, 11 Aug 2011 01:20:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12677115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12677115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12677109<div align="right" dir="rtl">אין מראה יותר רומנטי ממונית מתחת לבית ב-01:00 בלילה, פולטת מתוכה זוג עם טרולי.זוגות אומרים אחד לשנייה "אני אוהב אותך אינסוף", "אני אוהב אותך טריליון בחזקת טריליון", "אני אוהב אותך כמו מסגרת התקציב של ארצות הברית בחזקת מספר השערות על ראשי כל האנשים שעומדים בהפגנה!" - אבל בפועל אוהבים עד קצה הסכום שאותו הם מוציאים על מתנת היומולדת אחד של השנייה.כתיבה היא מקום מהוגן לאנשים לא מהוגנים.יש זבנית אחת באוזן, שאיכשהו יוצא שאת כול הסרטים הבנאליים שאני לוקח (כשאני עייף מנטלית) - אני לוקח אצלה. הדעה שלה עלי היא ככל הנראה החריגה ביותר בין האנשים שמכירים אותי.אם כול בחורה היא הבטחה, זבניות ומלצריות הן בחורות שמדברות את ההבטחה.אני חולם על אנשים שלא רוצים שאני אחלום עליהם.הצבע של העולם הולך ודוהה</div>Thu, 11 Aug 2011 00:39:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12677109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12677109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12521184<div align="right" dir="rtl">באותו לילה הרכבתי לראשונה בחיי בחורה על האופניים. היא סגרה את הבר שבו היא עובדת וביקשה שאלווה אותה הביתה. ופתאום: קצוות שיער מרפרפות על הפה. ציינתי לעצמי שזה כמו זיון, אבל אחרת. עוצמה עדינה, דיאלוג מורכב בין שליטה לחוסר שליטה, אי בהירות מהסוג המתוק. כמו הופקע ממך לכמה רגעים הצורך להסביר את עצמך לעצמך. ממנה לא לגמרי התרגשתי, היא מאלו שמקללות בלב ברגע שמעט טוב להן. לכן גם לא הסכימה לנשק אותי, אפילו אחרי שעטפתי אותה בהתרסקות מפוארת, בלתי נמנעת [הדברים קרו בסמיכות של שניות]. אבל דווקא אז, אחרי שההשפלה התארגנה בצורה כל כך מסודרת, בטור ממושמע, שאלה: "אתה רוצה לעלות לקפה". שככה יהיה לי טוב, במלים האלה. אני תמיד שמח להסיג גבול. תחילה התענגתי על האפשרות לקשור את האופניים ב-02:30 בלילה מאחורי שער נעול באזור כזה של העיר. אחר כך עלינו. נשמתי את הסלון הזר כאילו הוא תפאורה של ספר. אני רוצה להתעכב לרגע על הזכות להיכנס לבתי אחרים: היא הדבר הכי מרגש שיכול לקרות לך בטווח זמן של ערב אחד. הסיבה שבשמה אני יוצא מהבית. ריחות שלא שיערת. היא התיישבה בשיכרוּתיוּת על הכורסה, הצביעה על</div>Sun, 29 May 2011 00:47:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12521184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12521184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12336484<div align="right" dir="rtl">כל שיחה שאני מנהל עם מישהו, ליד מישהו, היא סך הרצונות שאני רוצה להשמיע לשניהם (ועוד על כפילות): כשאתה שומע אלבום שפעם אהבת, אתה בו בזמן שומע את עצמך-של-פעם, שומע את האלבום שהוא אוהב האנחות של השכנה הן השיר הכי מפתיע שאני מחזיק ברשותי בבית אני אומר לשומר ביציאה מהבאר 'לילה טוב', לכאורה מטעמים הומאניים, אבל בעצם מייחל למישהו שיגיד לי 'לילה טוב' בחזרה בצבא מתתי מספר פעמיים נוכחות של בחורה יפה משנה את נקודת שיווי המשקל בחדר שוב חלמתי על גירוי באזור הלב מה זו כתיבה: לקבוע עם עצמך פגישה במקום הכי עמוק בתוכך. </div>Tue, 22 Feb 2011 18:09:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12336484http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12336484http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12300927<div align="right" dir="rtl">כשמבקר טלוויזיה מסביר מדוע 'קשת' אִכזבה אותו כשארגנה את המניפולציה של 'האח הגדול' בצורה א' ולא בצורה ב', הוא בעצם אומר: "אני לקוח של 'קשת', ובתור שכזה אני לא מרוצה מהשירות שלהם'". אבל מבקר טלוויזיה לא אמור להיות לקוח של 'קשת'. הוא לא אמור להישען אחורה ולצָפּוֹת שיעניקו לו את השירות הטוב ביותר. הוא אמור להסביר למה 'קשת' משרתת רק את עצמה (ובדרך מנצלת אנשים, כמו שזנות מנצלת אנשים; באותו הרגע העוסקים בה חושבים שהם עושים דבר חיובי או רווחי, אבל בטווח הארוך הם גורמים לעצמם נזק נפשי קשה. מישהו מזהיר את המשתתפים באח הגדול לפני הכניסה לבית שהשתתפות עלולה להסב להם נזק נפשי קשה? והאם הצופים לא רואים שלטובת הרצון שייבדרו אותם, הם מוכנים שישפילו אחרים? ["אז למה אתה רואה פורנו? גם שם מנגנון הניצול ברור, והוא קשה הרבה יותר". נכון, זה לא בסדר, אבל אני פחות מאמין ביכולת שלי להשפיע על עולם תעשיית הפורנו, וכן מאמין ביכולת שלי להשפיע על המציאות התרבותית בישראל]). אנשים אומרים "זה היה רגע טלוויזיוני מעולה/מצוין/מדהים" וחושבים שהעובדה שהוא "רגע טלוויזיוני" עושה אותו נפרד מהמציאות באופן שמחיל עליו מוסר או</div>Wed, 02 Feb 2011 02:28:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12300927http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12300927http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12283585<div align="right" dir="rtl">טוויטר טוב להרבה דברים. הוא בסך הכל פלטפורמה, לא הדבר כשלעצמו, ולכן מאפשר מגוון אינסופי כמעט של שימושים. חלקם מצחיקים, שנונים, מרגשים, מעליבים, עלובים, סתמיים וכו'. חלקם מפילים ממשלות.הנקודה שאני רוצה לדבר עליה נוגעת לשימוש מסוים, שהפך בעיני לאחד המרכזיים בקהילת המשתמשים שאני מכיר. אקרא לו, לצורך הפשטה: "השימוש הכוחני". מיד אסביר מהו. קודם לכן, חשוב שייאמר: לא מעניין אותי עד כמה רווח "השימוש הכוחני" בחוויית טוויטר. ובאופן יותר כללי: לא מעניין אותי לומר אמירה ערכית על "טוויטר", התופעה.מעניין אותי להצביע על האופן שבו השימוש הכוחני נעשה מרכזי בקהילת האנשים שאני מכיר, ולעשות זאת בגלל מה שזה מספר עליהם - לא בגלל מה שזה מספר על "טוויטר".אז מהו השימוש הכוחני? ה-דוגמה ה-מתבקשת: התקשרות בלתי אמצעית עם סלבס. יש דברים שגם מודעות כלפיהם לא הופכת לפחות נלוזים (למעשה, רוב הדברים), ולכן, לדעתי, גם את הפנייה לסלבס בטוויטר צריך לקרוא כערך מוחלט, קרי ללא התחשבות בפלוס (מודעות) או במינוס (חוסר מודעות). ישנו אני, ישנו מוקד כוח, והחיבור אתו הוא פעולה שהמטרה שלה בטווח הארוך היא צבירת כוח. עכשיו אפשר להלביש</div>Sat, 22 Jan 2011 23:45:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12283585http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12283585http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12266375<div align="right" dir="rtl">- חוץ מהקטע של הזיונים, החיים שלי די דומים לאלה של כוכב הוליוודי. הישיבה בבית על הספה, בודדה ושקטה - כך עולה מהסרט - היא עניין אוניברסלי. - חלק גדול ממה שיוצר את תחושת ההזדהות עם דמות הגיבור נובע מהסטיילינג הפשוט שלו. נראה שאם הוא היה לובש דברים מסובכים היא היתה אובדת. - סופיה קופולה, הבמאית, לא עשתה סרט שמדמה עולם באמצעות דיוק בניואנסים או כל טכניקה ריאליסטית אחרת - היא עשתה סרט שמתעקש, פשוט, לא לדמות. הניסיון - אני חושב - הוא לתעד פרק זמן מסוים, as is, ולא לדחוס לתוכו שום פרט שלא היה קורה בו "באופן טבעי". התחושה שיש דבר כזה "אופן טבעי", כלומר שיש טבע לסרט, היא בעיני ההישג הגדול שלו. - זה סרט של סלב על סלבז. אבל זו לא סיבה לזלזל בו, להפך. זה עולם שמטבע הדברים זר לנו, ולכן מסקרן (גם אם חומרי החיים שממנו הוא עשוי אינם "אינטלקטואליים"). הסיבה לזלזול האינסטנטקטיבי הוא האופן שבו אנחנו רגילים שעושים סרטים על סלבז. אבל הסרט הזה אחר מכל סרטי הסלבז. הוא, אפשר לומר, צלול הרבה יותר. - אורי קליין די קטל את הסרט. קראתי את הביקורת לפני שצפיתי וכל מילה נראתה לי במקום. אבל תוך כדי צפיי</div>Thu, 13 Jan 2011 18:23:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12266375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12266375http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12262286<div align="right" dir="rtl">http://news.walla.co.il/?w=//1776880חייבים להסתכל בטוקבקים של הפרויקט הזה, הם מביאים לידי ביטוי תופעה מדהימה. אנשי הימין נעלבו ממנו עד עמקי נשמתם וביטאו את העלבון בצורה פאסיבית-אגרסיבית קשה. הפוך לחלוטין מההתלהמות הרגילה שלהם(ההתלהמות הרגילה: מעין חגיגת ניצחון של הסיפור שלהם על הסיפור של השמאל, וכתוצאה ממנו דחף אלים להוקיע את המפסידים [את ההיסטוריה כותבים המנצחים וכו']). אלא שכאן יש סטייה חריפה מהדפוס.מה יש פה? דבר ראשון, אפשר לומר שיש פה רגע של אמת: אנשי שמאל ביטאו את כעסם האותנטי,כשהאופן שבו הם בחרו לעשות את זה הוא על ידי שימוש בהומור (אגב, אין לי מושג מאיפה זה הגיע - "וואלה" בחלק החדשותי שלו הוא אתר מיינסטרים רגיל, ואף נוטה לפרקים לימיניות פופוליסטית מבחילה).בשלב השני, השילוב בין הרגש האותנטי להומור, כשהוא מונח בלב המיינסטרים, התגלה כקטלני.פיגוע בלב התודעה. אבל למה?ההשערה שלי: השימוש בהומור גרם לכך. דבר ראשון, משום שא-פריורית זו יציאה ממערכות הטענות המוכרות והשחוקות עד לזרא (עוד לפני השאלה "מה בכלל מכילות הטענות"). ישנה כאן חריגה מקווי המיתאר, שמחייבת את הצד השני לעמדה אחרת. הסיבה ה</div>Tue, 11 Jan 2011 03:15:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12262286http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12262286http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12203374<div align="right" dir="rtl">הייתי בסלון ברלין והצטערתי שלא היה לי טוש לכתוב אתו על הקיר בשירותים * * * בת הזוג שלי לא יודעת כמה מאמצים אני עושה לנקות את המשקפיים שלי כדישכשהיא תגיע אוכל להבחין בה. * * * הצרפתים מגלים יחס של השלמה כלפי בגידות. מה זה אומר על המטאפיזיקה שלקשרים?</div>Fri, 10 Dec 2010 02:13:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12203374http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12203374http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12150834<div align="right" dir="rtl">בחורה שראתה אותך נופל מהאופניים, לפני שהכירה אותך, כבר לא תוכל להיות בקשר אתך. יוצאים פעם ראשונה, מצהירים הצהרות אהבה, ובסוף הערב, הדבר הכי כן שנאמר, זו התחינה של הברמן לשלם את החשבון אצלו, ולא אצל המלצרית. פרדוקס: בכל פעם שאני מגיע למקום חדש ומרגיש לא שייך, אני חש במובן מסוים שחזרתי הביתה. תגדלי שיער, כדי שיהיה כמה שיותר ממך.</div>Wed, 10 Nov 2010 21:59:00 +0200hayiff@yahoo.com (זה חייף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=120009&blogcode=12150834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=120009&blog=12150834