http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343אז זהו גיל 30 עבר ...מה הלאה?heCopyright 2026 בת 30+. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343http://f.nanafiles.co.il/upload/42005/IsraBlog/119343/misc/2172552.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6335792<div align="right" dir="rtl">בעתון סוף השבוע האחרון קראתי סיקור על הביקור של משלחת הכנסת בירדן. הופתעתי לקרוא את תגובתו של מלך ירדןכי הוא מונה על ידי הליגה הערבית להיות שליח ותפקידו לשכנע את ישראל להענות לקריאה למו"מ על הסדרי שלום במזרח התיכון. באותו הרגע שיתפתי את בן זוגי במחשבה על איך התהפכו היוצרות. כל השנים אנחנו הצגנו עצמנו כמושיטים יד לשלום והנה מושטת היד ואנו מתקשים להענות. יתכן שאין זו היד המושלמת ויתכן שיש קושי בתנאי הפתיחה אבל למה לסרב לניסיון? היום אנו מבכים את זכרון הנופלים - האם אין הזכרון הטוב ביותר הוא שלום אזורי? אני מאמינה כי גם שלום קר הוא שלום טוב ויחסינו עם מצרים כיום, עם כל הקשיים,עולים אלף מונים על תקופת הפדאיון. אני מסתכלת לאירופה וטוענת כי גם בין צרפת לגרמניה מעולם לא שררה אהבת אמת והנה מסתדרים... אז למה אנחנו מסרבים? מדוע אנחנו עסוקים כל כך בועדות חקירה על מלחמה שהייתה במקום לתת כבוד לנופלים ולחיים ולתת הזדמנות לפונים? העלתי היום את הדעה הזו בפומבי במקום העבודה שלי והתגובה שקבלתי היא שאין זו פניית אמת מאחר וכוונת הפונים לא השתנתה - הם רוצים עדיין לחסלנו. אז מה? למה אנחנו מחטטי</div>Sun, 22 Apr 2007 20:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6335792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=6335792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6223482<div align="right" dir="rtl">אז ניראה לי שבינתיים אני מצליחה לעשות לעצמי קצת נחת וליצור נקודת אור בכל אחד מהימים האחרונים. הבוקר יצאנו אני ובן זוגי לסיבוב צעידה מוקדם בפארק. בשמונה כבר היינו למטה מסתובבים ברחובות השוממים של בוקר ערב חג ועכשיו חזרנו אחרי טיול מהיר. איזו הרגשה מצויינת. אההה ועוד שעה יש לי תור פינוק למניקור ופדיקור... שכל הימים יתחילו ככה...</div>Sun, 08 Apr 2007 09:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6223482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=6223482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6221886<div align="right" dir="rtl">יש לי מחזור לא סדיר, זה כשלעצמו פרט אינטימי אבל לא מעניין לחלוטין. אבל בגלל שיש לי מחזור לא סדיר אני אף פעם לא יודעת מתי לצפות לו.נוצר מצב שבכל פעם שהוא מתעכב ביותר משבועיים אני מתחילה לנבור בנפשיבשאלה...ומה אם הפעם זה הריון? כל פעם שעולה השאלה מתחילות לי דפיקות לב מהירות והתלבטות קשה בין שמחה לסקרנות למועקה. בכלל, נושא הילדים עולה כמעט בכל שיחה עם חברות או חברים שעוברים את גיל שלושים ונמצאים כבר במצב זוגי. בעברזה ברור שאחרי הזוגיות באים הילדים אבל לאחרונה (כלומר מאז הזוגיות שהתממשה) זה כבר לא כל כך ברור ואם מגיעים למסקנה שכן, אז... אז עולה ההתלבטות לגבי המתי ? היום היה לי דיון ארוך לגבי המתי והטיעון המרכזי שלי היהשעוד לא כי יש לי עוד משימות לסיים. נשאלתי מהן המשימות החשובות הללו שלא יכולות להתבצע עם ילדים ברקע.אין לי תשובה מוחצת לזה אבל יש עוד כמהדברים שהייתי רוצה לעשות, חלקם כבר ממשתי - כמו להחליף מקום עבודה - וחלקם עוד לא. אני רוצה לעשות דיאטה ואני רוצה לשנות כמה הרגלי חיים ולחזור לכושר ולצאת לעוד כמה טיולים אחרונים. נכון שאני יכולה לעשות הכל גם שיש זעטוט ברקע (בתנאי שהו</div>Sat, 07 Apr 2007 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6221886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=6221886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6212166<div align="right" dir="rtl">אתמול גילינו שכל בני משפחתנו למעשה מבלים את החג בחופשה בארץ או בחו"ל ורק אני ובן זוגי שכחנו לארגן לעצמנו איזהבילוי שובר שגרה. החלטנו שלא ייתכן וגם אנחנו רוצים לנסוע לאנשהו - ולא משנה לאן. אז התיישבנו ליד המחשב ובחנו אפשרויות נסיעה לחו"ל של הרגע האחרון, מן נסיון שכזה להיות ספונטניים. אני הדחקתי את חובותי לעבודה (אלו שלקחתיאיתי הבייתה להשלים בחג) והוא התעלם מהצורך לשבת ללמוד ולהשלים חוסרים לפני המשך הסמסטר. אבל לצערנו אתרי הרגע האחרון סרבו לשתף פעולה ולא הצלחנו למצוא אף דיללשניים עד שלושה לילות למקום לא רחוק מידי. אז החלטנו לצאת לנופש בבית. קמנוהבוקר - יום שישי שמשי ונעים - ישבנו לנו במרפסת השמש שלנו עם עיתוני סוף השבוע (טוב לא ממש מרפסת שמש אבל זו בהחלט מרפסת ואין ספק שהיה היום שמש...) ולאחר קפה של בוקר יצאנו לטיול רגלי ברחבי העיר. היעד שנבחר לטיול היה כיכר מגןדוד והסביבה. למי שלא מכיר מדובר בצומת המחברת בין רחובות אלנבי, שנקין, קינג ג'ורג', הכרמל ונחלת בניימיןואין ספק שמדובר ביעד מרכזי בעיר. השארנו את האוטו בבית וכמו תיירים טובים לקחנו תחבורה ציבורית שהורידה אותנו בקינג ג</div>Fri, 06 Apr 2007 18:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6212166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=6212166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6192600<div align="right" dir="rtl">היום קבלתי ככה פתאום תגובה לדברים שכתבתי כאן לפני שנתיים... ופתאום נזכרתי שגם אני פעם התחלתי לכתוב בלוג. מעניין כמה אנשים כמוני התחילו לכתוב בלוג ונטשו אותו לאחר מספר ימים, כשהמועקה על הלב קצת הוקלה וכבר לא היה צורך נואש לכתוב ולפרוק. פעם בילדותי הייתי מתחילה יומניים אישיים בערך כל חצי שנה. ביומן הייתי מבטיחה לעצמי הבטחות גדולות על התחלות חדשות ומשימות שיש לבצע אבל, אחרי כמה ימים השגרה הייתה סוחפת אותי חזרה לחיכה החמים והיומן היה נשכח במקומו הסודי במגרה... עד לפעם הבאה. אני קוראת את מה שכתבתי ומנסה לראות מה נשתנה (אולי בהשראת חג הפסח) והאם החיים מחייכים אלי יותר, או שאולי אני מחייכת אליהם יותר. עדיין מתגוררת בדירתנו בתל אביב, עדיין עם בן זוגי הנפלא אני חוגגת בימים אלו שנה במקום עבודה חדש ואת נושא הילדים מדחיקה למועד לא ידוע, אנחנו יוצאים לחופש פעם בשנה (ומשתדלים שזה יהיה בחו"ל) וחיים מעל קו המינוס. אני חושבת שאפשר לומר שסה"כ החיים טוביםאלינו אבל בהסתכלות מהצדאני לא בטוחה שאנחנו טובים לעצמנו. אנחנו לא מספיק מפרגנים לעצמנו סיפוק, ולא יוצרים לעצמנו רגעים של נחת. אני תמיד חוש</div>Wed, 04 Apr 2007 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=6192600http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=6192600http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1709623<div align="right" dir="rtl">אוף.</div>Sun, 01 May 2005 07:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1709623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=1709623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1708551<div align="right" dir="rtl">אחותי עוברת השבוע לגור יחד עם בן זוגה. אצלנו במשפחה לא עבורים סתם לגור עם חבר ואף אחת מאיתנו לא נדדה בין בתי החברים שלה באופן קבע. כלומר, לעבור לגור איתו זה צעד בעל משמעות כצעד מקדים להתמסדות. עם כל המחשבות על מעבר עולות אצלה המחשבות על התמסדות וזה מחזיר אותי לימים שלפני החתונה...כמה התלבטתי.... זה לא פשוט לקבל החלטה כזו ועוד להכריז עליה קבל עם ועידה. ושלא תחשבו שלא אהבתי את בן זוגי אהבה עזה לפני החתונה....אבל אין קשר, הפחד מכריע והראש עובד. אז נכון שלעבור לגור עם החבר זה לא אותו דבר אבל זה בהחלט מעלה הרבה שאלות. האם הוא הבחור הנכון בשבילי? האם יהיה לי טוב עימו? האם הוא יהיה קשוב לצרכי? האם ההחלטות שלנו והרצונות שלנו משתלבים? מתנגשים? איך נסתדר במקרה של התנגשות רצונות ועוד ועוד ועוד.... השאלות הכי מרגיזות אותן צריך לסלק מייד הן האם החברים שלי יאהבו אותו? האם הוא יסתדר עם כולם? האם החברים שלו יאהבו אותי? אבל אלו לא השאלות החשובות. היא לא הולכת לגור עם החברים שלה או החברים שלו. היא הולכת לגור איתו ורק איתו. איתו היא קמה בבוקר והולכת לישון בלילה ובעתיד איתו היא תביא ילדים ותקים מש</div>Sat, 30 Apr 2005 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1708551http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=1708551http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1706918<div align="right" dir="rtl">1. כי זה מדכא לקום כל בוקר וללכת לאותו מקום (מישרד) 2. כי זה לא משפר מצברוח לראות כל בוקר את אותם אנשים, כשגם הם לא ששים להיות שם בבוקר 3. כי אני לא מצליחה ליישם את כל מה שאני רוצה לעשות 4. כי המנהלים לא תמיד מסכימים איתי 5. כי אני לא תמיד מסכימה עם המנהלים שלי 6. כי יש לי את אותה בעיה גםבמערכת היחסים גם עם הכפיפים לי 7. כי תמיד חלמתי להיות מנהלת בכירה במשרד פינתי ונוף מדהים 8. כי בסרטים המשרדים האלו מלווים תמיד בעבודה מדהימה 9. כי החיים לא מרתקים כמו בסרטים 10.כי המשכורת לא מספיק גבוהה כדי לפצות על כל זה. ממתינה ליום העצמאות. חג שמח. </div>Sat, 30 Apr 2005 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1706918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=1706918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1706470<div align="right" dir="rtl">כתבה לי ג'ני תגובה לקטע הקודם כי צריך למצוא שוברי שיגרה אבל 15 שנה אני שוברת שיגרה ובאותם 15 שנה כל ארוע ניראה לי מרתק בין עם זה לצאת לפאב/מסיבה חדשה או לפגוש בחור חדש או לעשות רשיון נהיגה ולנסות סיגריה ראשונה ולהרגיש בוגרת ומבוגרת. ניסיתי הרבה נסעתי המון ביליתי בלי סוף וגם הספקתי קצת ללמוד.. הייתי בדרום אמריקה ובארה"ב ובארופה בטיולי תרמילים (נפרדים) הייתי בנופשונים בארץ ובחו"ל טיילתי בנופים ובקרתי בתערוכות (אני חובבת אומנות הרנסס) למדתי בארץ ולמדתי בחו"ל שכרתי דירות לרב בכל מיני מקומות בארץ אבל גם זה לאחר 15 שנות בילוי אינסופי הופך להיות שגרה והמחשבה על היעד החדש בחו"ל כבר אינה מרגשת כל כך כמו בעבר ומכאן השאלה איך שוברים עכשיו שיגרה. האם אנחנו במסלול המהיר ובגיל 30 ממצים את האפשרויות. מה הלאה? יש האומרים שהאתגר הבא הוא ילדים וחברות שלי שנמצאות בשיא הגידול נפעמות מכל צעד חדש שה-קטן/קטנה עושים (הם באמת מקסימים ואני מאוהבת בהם, אבל רק לשעות הביקור). אבל בינתיים (ומי יודע מה יקרה בהמשך) הם לא כל כך מעניינים אותי והאתגרים שאני מחפשת יותר קשורים אלי עצמי וכן, אני חושבת שמותר לי להי</div>Sat, 30 Apr 2005 17:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1706470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=1706470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1706191<div align="right" dir="rtl">לא? תחשבו על זה. מצד אחד יומן אישי מצד שני אין ציבורי כמו האינטרנט. ואם עושים סקס בחוץ אז למה להסתתר בגינה נטושה? אגב מחשבות אני ניזכרת שפעם התמזמזתי עם משהו בפינת רח' השופטים ואבן גבירול בת"א (ליד לוננדון מיניסטור למי שלא מכיר) ומזל שהיה חורף ולו היה מין מעיל גדול שכזה. כי ברווח שבין המעילים כבר לא היה עלינו כלום.... זה דיי ציבורי הייתי אומרת. בכל מקרה, בלוג... יש בזה משהו קצת הרפתקני.... אני בת 30 וחצי, כמו שאומרים הילדים, ולפני כמה ימים קראתי פעם נוספת קטע שכתבה סמדר לאון בשם משבר גיל שלושים ושלוש וחצי זה גרם לי לחשוב על המקום שלי ביקום הקטן הזה. אני הולכת בדיוק בדרך שלה ויש לי כבר וי על לימודי תואר ראשון, עבודה רצינית, מס' לא מבוטל של בני זוג וסתם סטוצים, חתונה אחת (לבחור הכי מקסים בעולם), חתול, לימודי תואר שני, ילדים עוד לא כי לא בא לי.....וכמובן דירה מקסימה משלנו בצפון הישן של תל אביב..... מה יש עוד לבקש? אז למה אין לי חיוך כל בוקר מרוח מאוזן לאוזן? למה חוסר הסיפוק המשווע? מה הלאה? </div>Sat, 30 Apr 2005 16:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (בת 30+)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119343&blogcode=1706191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119343&blog=1706191