<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>xX†B£_mY_BitCh†Xx</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656</link><description>† Best friendS can Become StrangerS†</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 †YoU...Call me AnG†. All Rights Reserved.</copyright><image><title>xX†B£_mY_BitCh†Xx</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11913851</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;. כל החיים עוד לפניי ואני מרגישה כאילו הכל חולף לי מול העיניים ואני עומדת ומסתכלת על זה מהצד ולא באמת מבינה מה קורה. כשאני בחברתם של אנשים שטוב לי איתם אני מרגישה בן אדם, אבל ברגע שאני לבד אני שוקעת לתוך האפלה . הרגשת פיספוס, ריקנות, מירמור. פעם יכולתי להאשים בזה את הגיל, את האנשים...היום אני מבינה שזאת אני. אני פשוט לא סובלת את מי שאני. מסתכלת על עצמי מהצד ומבינה עד כמה גרוע זה נראה .נראה שלכולם חוץ ממני יש מטרה בחיים, שאיפות כלשהן. ורק אני לא מבינה מה טוב בשבילי ואיך להשיג את זה. כולם נהנים, יוצאים ומבלים. ואני מרגישה רוב הזמן תשושה גם פיזית וגם נפשית אפילו בשביל להרים את התחת מהכיסא. אני מרגישה שהכל נגמר עוד לפני שהספיק להתחיל. למה זה קורה לי.
					
			   			&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 14 Jul 2010 20:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11913851</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11913851</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11658002</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;


When you smile, I smile with you,
When you cry, I feel it too,
You are my soul, my heart coming out to you,

Be my eyes when I can&amp;#65533;t see,
Be my voice when I can&amp;#65533;t speak,
Be my life when darkness creeps on me,

Throw the stars that shine so bright,
Cross the sky and cross the night,
Making ways to be right by your side

Hold me close don&amp;#65533;t let me go
Hold me tight don&amp;#65533;t you say no
Save the love we have for ever more

Save me, when my dream catches fire
(Spare?) me, in my only desire
Wake me, when the pain is overטסת היום, 3 שיחות שלא נענו על הצג. פספסתי להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך....&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 19 Mar 2010 12:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11658002</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11658002</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11652208</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
דפדפתי קצת בבלוג והחלטתי לעדכן עדכון נורמלי.
ביום חמישי אלי יעזוב אותי למשך 3 שבועות ויטוס לבקר את משפחתו לארה&quot;ב.
אין לי מושג איך אתמודד עם הגעגועים אליו אבל אני מאמינה שיהיה בסדר, העיקר שהוא יהנה וישלים פערים.
קצת קשה לי לדמיין זמן רב כל כך בלעדיו, הפעם היחידה שנפרדנו לכל כך הרבה זמן הייתה בתחילת הקשר שלנו לפני שנתיים כשטסתי לאוקראינה.
גם אז היה לי מאוד קשה, אבל הפעם אני בטוחה שיהיה אפילו קשה יותר.
מקווה שעם המשמרות לא אשים לב איך שזה יעבור לי והוא יחזור בריא ושלם הביתה. 

נשארו לי רק עוד 5 חודשים עד השחרור.
אני כבר מרגישה את זה מתקרב אבל יחד עם זאת הזמן כאילו עובר לאט יותר... כל יום שאני מגיעה למשמרת אני מגיעה שבוזה ובמצב רוח רע.
אין לי יותר כוח, אני הופכת להיות פסיכופטית עם כל העצבים שאני ספגתי עד עכשיו בטלפון.
אתמול חטפתי קריזה של החיים שלי בגלל איזה בחור שהתקשר ל-100 ( משטרה ) ורצה לדווח על משהו ואז השתתק לרגע ושאל אותי אם אני יהודיה.
לא הבנתי מה הקשר ושאלתי אותו מה זה קשור לעניין עכשיו והוא ענה לי : &quot; כי אם במקרה את ערביה אז לא מתאים לי עכשיו לדבר עם ערבים &quot;.
אני לא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 16 Mar 2010 12:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11652208</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11652208</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11648963</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
&quot;הרגלתי את עצמי לזה, שגברים עוזבים .אם הגבר עוזב , סימן שככה זה צריך להיות . אם הוא החליט לעזוב , אז לא כדאי לעצור אותו. אם אני יעצור אותו הפעם, אז בפעם הבאה אני לא חושבת שאצליח לעשות זאת.עדיף שהוא ילך עכשיו, מאשר שנישאר להיות ביחד ואני אדע , שבכל רגע הגבר הזה יכול לזרוק אותי. אף פעם לא הייתי מקטגוריית הנשים שרוצות להשאיר את הגבר שלהן בכל מחיר.אני מוכנה להילחם על הקרובים לי, על חיי, אבל אני אף פעם לא אלחם על גבר. &quot;קטע יפה שמצאתי באינטרנט.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Mar 2010 19:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11648963</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11648963</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11644422</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;


בשכונה קטנה, על מיטה כחולה ,
את אומרת שהכל יהיה בסדר,
אם רק ניתן לזה קצת זמן.

תסתכלי עלי, תחיכי אלי,
את יודעת כמה זה עושה לי טוב,
שאת שוכבת לצידי. 

יש לי רק דבר אחד לאמר לך הוא מכל הלב,
את הכי טובה בעולם.
אני כל כך אוהב אותך ולפעמים כואב,
מתרוקן מכל הכעסים, העצב והשקרים כשאת איתי.
אוחזת בידי ואומרת, 
שאת,
אוהבת אותי.

מתוקה שלי עד סוף הזמן ונברח מכאן עמוק לתוך גן עדן.
אני ואת...לבד.



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 12 Mar 2010 19:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11644422</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11644422</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11642814</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

Oh, baby, baby, I run, but I&apos;m running to youYou won&apos;t see me cry, I&apos;m hiding insideMy heart is in pain, but I&apos;m smiling for you.Can I get to your soulCan you get to my toughtsCan you promise we won&apos;t let goAll the things that I need,All the things that you need,You can make it feel so real.
אף פעם לא הבנתי איך אנשים משיגים דברים רק בזכות האמונה בעצמם, התקווה. 
כנראה שזה באמת עובד הדבר הזה? אולי כל הנזק הזה אני גורמת לעצמי לבד עם הגישה שלי.
אני כבר לא יודעת במה להאמין, ומה לעשות אחרת רק שיהיה טוב. 
איכשהו כל הדברים הרעים שאני מכניסה לעצמי לראש בסופו של דבר תמיד קורים לי. 
קשה לי לחשוב בצורה חיובית, קשה לי . אני פסימית מאז שאני זוכרת את עצמי, כי אף פעם לא נתנו לי סיבה להאמין שיהיה מעולה.
אבל יהיה בסדר, יהיה טוב. כל מי שאני אוהבת נמצא איתי וזה מה שחשוב לא? כל השאר קטן עלי.

יהיה בסדר.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 11 Mar 2010 22:37:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11642814</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11642814</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11639057</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;


אני יודעת שאם לא המצב הבריאותי שלי הייתי הרבה יותר בטוחה בהכל....אבל המצב על הפנים, ובזמן שאני מנסה להיות הכי מושלמת שיש בשביל לפצות על הכל ,
מבפנים אני רוצה למות מתחושה של חוסר אונים כי אני לא יכולה יותר ככה. אני שונאת להרגיש מקולקלת. 
אני רוצה להיות אותה אחת שהכרת, אותה אחת שתמיד אהבת. 

,&amp;#1058;&amp;#1099; &amp;#1085;&amp;#1077; &amp;#1080;&amp;#1089;&amp;#1095;&amp;#1077;&amp;#1079;&amp;#1072;&amp;#1081;&quot;
&amp;#1053;&amp;#1077; &amp;#1079;&amp;#1072;&amp;#1084;&amp;#1077;&amp;#1090;&amp;#1085;&amp;#1086;, &amp;#1090;&amp;#1077;&amp;#1085;&amp;#1100;&amp;#1102; &amp;#1074;&amp;#1077;&amp;#1090;&amp;#1088;&amp;#1072;,
&amp;#1103; &amp;#1087;&amp;#1088;&amp;#1086;&amp;#1096;&amp;#1091; &amp;#1084;&amp;#1077;&amp;#1085;&amp;#1103; &amp;#1085;&amp;#1077; &amp;#1086;&amp;#1090;&amp;#1087;&amp;#1091;&amp;#1089;&amp;#1082;&amp;#1072;&amp;#1081;....&quot;

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 09 Mar 2010 22:56:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11639057</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11639057</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11607576</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא יודעת איך מחלימים מנוסטלגיות. בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נכנסנת לנוסטלגיה מטורפת.חבל שמכונת זמן לא קיימת, חבל שאני לא יכולה להחזיר אותי כמה שנים אחורה, לחצי שעה? או אפילו לכמה דקות. רק להרגיש את עצמי שוב אותה ילדה.
					
			   			&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 23 Feb 2010 14:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11607576</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11607576</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11543349</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל כך הרבה זמן לא מצאתי לעצמי זמן להתיישב ולעדכן עד כמה טוב לי, עד כמה אני מאושרת , כמה אהבה יש לי בלב בדיוק מהסיבות האלה...הייתי שקועה בתקופה טובה והבלוג פתאום איבד את המשמעות שלו , כי מה זה מילים מול מה שמתרחש בלב? כלום.עכשיו כשאני מביטה כמה ימים אחורה , אני מרגישה ריקה. טיפשי, אבל אני יכולה להישבע שאני מרגישה פיזית את הלב שלי מכאיב לי.אני לא אתן לעצמי ליפול יותר, מספיק.
					
			   			&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 23 Jan 2010 14:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11543349</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11543349</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11514401</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

השבוע השני של הקורס מאחוריי. השבוע הזה פשוט טס, רק הגעתי וכבר נגמר. 
התרגלתי למשמעת, למסדרי בוקר, לארוחות הלא משביעות ונקשרתי לבנות שאיתן התגוררתי בחדר.
בלילות הרצנו צחוקים, למדנו ביחד למבחנים שעות על גבי שעות, ואת האמת אפילו לא היה זמן להתגעגע לבית. לא הרגשתי גם צורך להתגעגע...
ביום האחרון התקיים המבחן המסכם של הקורס וסוף סוף אחרי שנה ו-5 בצבא קיבלתי אסמכה ועכשיו אני רשמית שוטרת. ^^
היה עצוב להיפרד...אבל כשאני נזכרת בכל השגעונות שלנו שם זה מעלה לי חיוך על הפנים, היה טוב וטוב שהיה. 
האם למדתי משהו מהחוויה הזאת? כן.
הבנתי שהייתי זקוקה למרחק הזה מהבית ומהמשפחה, לפני הקורס הייתי על סף התמוטטות, הרגשתי שאני צריכה קצת ספייס לעצמי...ובאמת הייתי זקוקה לזה, כי כשחזרתי הביתה הערכתי את הכל טיפה יותר. במיוחד את המשפחה שלי שתמכו בי כל כך הרבה מאז שאני בצבא... המרחק החזיר את האנג&apos; שתמיד הייתי.

ממ...יום שני יש לי יום הולדת 20. 
פתחתי את הבלוג הזה כשהייתי בת 15. כמובן שמאז הספקתי למחוק את הארכיון כמה וכמה פעמים, אבל אני לא מסוגלת למחוק את הבלוג, עדיין לא.
קצת מפחיד אותי להחליף קידומת,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 09 Jan 2010 20:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (†YoU...Call me AnG†)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=118656&amp;blogcode=11514401</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=118656&amp;blog=11514401</comments></item></channel></rss>