http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182it's my life, it's now or never i ain't gonna live foreverheCopyright 2026 Sweet Death. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182http://f.nanafiles.co.il/upload/42006/IsraBlog/117182/misc/5703863.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=12118505<div align="right" dir="rtl">מרגישה קצת זקנה.. הבן דוד הקטנ'ציק שלי הולך לצו ראשון חודש הבא, לבת דודה שלי הפצפונת היתה בת מצווה. ישבנו היום ודיברנו, ואמרו לי :"את שוכחת לפעמים ת'גיל שלך, בגלל זה את בשוק כל פעם מחדש מכמה שהם גדולים.." ואמרתי וואלה זה נכון, זה לא שאני בת 200 או משהו, אבל אני בת 21, זה המון. רצח יצחק רבין ז"ל היה לפני 15 שנה! זה אומר שלפני 15 שנה הייתי בכיתה א'! שמעו, הזמן עושה את שלו. איך כולם גדלים מסביבי, ואני עדיין מרגישה בת 16? אחת שמתלהבת מהלהתגייס להכי קרבי, ולסיים בית ספר. שחושבת על כל הדברים שקורים אחרי צבא והכל נראה כ"כ רחוק. לא ממש רחוק, אפילו די מאחורי. אחרי שהסתדרתי, ומצאתי עבודה, בקולינאריה - אהבת חיי... נאלצת להתפטר, מכיוון שיש לי את הבוס הכי דביל בארץ. בקטנה, אולי זה יתן לי סופסוף את הרצון לקום מהמיטה להזיז את עצמי ולהירשם ללימודים סופסוף. אני יודעת כבר הרבה זמן מה אני רוצה ללמוד, אפילו מצאתי מכללה והכל, יודעת את הכל עוד מלפני שנתיים... בין הרצון לבין הביצוע יש פס דק, ממש כמו בשנאה ואהבה.. הגיע הזמן לקום ולעשות מעשה. מקווה שעד מחר בב</div>Sat, 23 Oct 2010 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=12118505http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=12118505http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11961827<div align="right" dir="rtl">אוח. כ"כ מתוסכלת.. מרגישה שאני לאט לאט דועכת... יש לי את כל הסיבות לזה ויש לי את כל הסיבות למנוע את זה. מרגישה נפילת מתח. בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל חבל שלא חתמתי בסוף קבע. משתגעת כבר. הכל מתפקשש הכל נהיה כל כך איטי!! אפילו לי כבר אין כוח להגיד שיהיה בסדר... "ואת צועקת, ואת שותקת, ואת רוצה לעוף רחוק לגעת בירח, לטעום מהקצה של העולם... ואת צועקת, ואת שותקת, ואת הולכת למקום שאף אחד לא יפגע בך, שאיש לא יתקרב...אלייך..."</div>Sat, 07 Aug 2010 00:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11961827http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11961827http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11896086<div align="right" dir="rtl">מתי החיים הספיקו להשתנות לי המקצה לקצה? מרגישה זקנה. טוב לא באמת זקנה, אבל לא ממש בת 12. לא מפסיקה לחשוב על כמה שאני רוצה לחזור כמה שנים אחורה.. מצד שני, הגעתי עכשיו נראה לי למקום השקט.. זהו שקט. זה מה שבאמת חיפשתי, עברתי מספיק ואולי לא מספיק מידי.. אבל יש לי שקט. תמיד יש שיחת טלפון אחת שמערערת הכל, וכבר תקופה ארוכה שלא היתה לי שיחה כזאת, ושמחתי מזה. ואז השיחה הגיעה, הרי אם הולכים לפי התאוריה שלי, משהו תמיד חייב להשתבש.. בכל מקרה, לשם שינוי בסוף השיחה יצאו דברים טובים וסגירות מעגל. אני אוהבת סגירות מעגל. טוב, עכשיו זה הזמן שלי. התקופה שלי. ואף אחד לא ישנה לי את זה.... חסר למישהו שישנה לי את זה.</div>Tue, 06 Jul 2010 15:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11896086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11896086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11788174<div align="right" dir="rtl">חשבתי על הרבה. על 4 האנשים שסובבים אותי כרגע.. אחרי שנים שניסיתי לצמצם ולהשאיר באמת רק את מי שלא פוגע. על האנשים שסבבו אותי פעם על האנשים שרציתי שיהיו ונעלמו בדרך. טוב לי כרגע, אני מרגישה שבאמת האנשים שמסביבי הם אנשים שכן ירצו בטובתי ולא רק דרך מעבר. לא רק כדי להגיע לאנשהו, למישהו.. יותר קל לי לדבר. יותר קל לי להקשיב ולהבין. לפעמים יש לי הרגשה שאנשים חושבים הרבה לפני כדי להגיד בידיוק את המילים, שבאיזשהו מקום זה כבר נהיה טכני מידי. לא אישי. לא כדי לגרום לך להבין באמת. אני צריכה שיגידו לי מה שאני לא רוצה לשמוע, ויהיו בסבלנות עד שאני אפסיק להתפרץ ולהתעצבן ואתחיל להקשיב. אני כרגע שמחה מהבחירות שעשיתי, בחיים האישים. כמובן שיש לי עוד הרבה מה לשפר, אבל זה בבנייה. מתגעגעת.. להרבה. ____________________________________________________________________ לפעמים אני רואה דברים ולא מודעת אליהם. וכמובן עם הפסיכוזה שלי כל דבר אני צריכה לקרוא לפחות 5 פעמים. אחרי ה5 פעמים, עוד פעמיים ואני מבינה מה קראתי. פעם בשבוע יש לנו שיחה. נהיה נוהל קבוע כזה בשנה וחצי כמעט</div>Sun, 16 May 2010 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11788174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11788174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11761746<div align="right" dir="rtl">אז השתחררתי...חיכיתי לזה הרבה..למרות כל הקושי באותו יום שלא ציפיתי שיהיה,השתחררתי. והפכתי למילואימניקית בישראל.היו לי הרבה תוכניות,תכננתי כל צעד וצעד וידעתי בידיוק מה אני רוצה,ואיך אני רוצה שהכל יקרה ומתי.הייתי אמורה להתחיל עבודה,לגלוש משם ללימודים,לסיים את הלימודים לעבוד במקצוע שליואז להתחיל לבנות את העתיד.הכל היה מאוד מציאותי אפשרי וחלומי.אבל איכשהו הכל התפקשש..העבודה שרציתי נתפסה יומיים לפני כן,בעבודה השניה החליטו שלא מתאים להם,ואכן הייתי הצעירה מהמתמודדים על המשרה.את הלימודים נאלצתי לדחות לתקופה בלתי מגובלת,וכרגע אני בעבודה שאני שונאת אותה, ולא מביאה לי רווחים.מצאתי את עצמי יושבת יותר מידי מול המחשב והפייסבוק.פעם..חח פעם.. לפני שבועיים הייתי יושבת איזה חצי שעה בשבוע וגם זה בקושי.אז היה לי כיף, לדבר עם אנשים ולראות מה חדש.עכשיו שאני כל שניה מרעננת את הדף ומצפה שמישהו יפסיק לחיות ויתחבר,זה איבד את זה..מגדלת פרות, עצים, דגים, חתולים..נכנסתי לכל משחק אפשרי..ככה הולכים להראות החיים שלי?לגדל חיות ורטואליות במחשב כל היום?מה עם כל מה שתכננתי? מה עם כל מה רציתי לעשות להיות?איך אני אמורה להת</div>Tue, 04 May 2010 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11761746http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11761746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11686301<div align="right" dir="rtl">יצאתי לחפש"ש, אני תכף משתחררת.. זה לא נקלט לי. שאני אהיה אזרחית.. מצאתי לי מכללה, יש לי הרבה ראיונות עבודה, פאק, אני אהיה בת 21 השנה.. מרגיש לי זקנה..מבוגרת או איך שלא תקראו לזה, זה ממש קשה, אני בתחושה שאני עדיין בי"ב. פתאום להתחיל לחיות, בלי לדעת בידיוק מה אני הולכת לעשות, בלי לקום יותר מוקדם, שאצל כולם זה לילה ואצלי זה כבר בוקר, ושכולם קמים, אני באמצע יום עבודה.. הזוי!!</div>Wed, 31 Mar 2010 19:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11686301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11686301http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11555204<div align="right" dir="rtl">Tears are forming in your eyes, A storm is warning in the skies, The end of the world it seems, You bend down and you fall on your knees, Well get back on your feet ,yeah, Don't look away, don't run away, Baby it's only life, Don't lose your faith,don't run away, It's only life. You were always playing hard, Never could let down your guard, You can't win, if you never give in, To that voice within, saying pick up your chin, Baby let go of it , yeah, Don't look away, don't run away , Baby, it's only life. Don't lose your faith, don't run away, Baby it's only life.(repeat) Take your hesitance, and your self defense, Leave them behind, it's only life, Don't be so afraid of facing every day, Just take your time, it's only life, I'll be your stepping stone, don't be so alone, Just hold on tight,it's only life, Oh..don't look away, don't run away, Baby it's only life, Don't lose your faith, don't run away, baby, it's only life (re</div>Fri, 29 Jan 2010 09:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11555204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11555204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11494494<div align="right" dir="rtl">אני כבר בת 20.. השנה תכף מחליפה את עצמה לעשור חדש.. ואני הספקתי למלא את הרשימה שעשיתי בגיל 18 בהרבה וי, הרבה דברים שיניתי ועשיתי. על חלקם אני שמחה, על חלקם מצטערת, אבל לפחות היה לי את האומץ לשנות. הרבה אנשים טובים באמצע הדרך.. חלק קצת פחות. שתהיה שנה טובה :] "דמעה מתנפצת וכלום לא נרטב" </div>Thu, 31 Dec 2009 19:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11494494http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11494494http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11371929<div align="right" dir="rtl">יש תחת המפקדת שלי בסביבות ה-5 מחלקות. מתוכן רק המחלקה שלי מרגישה את הנוכחות שלה באופן קבוע. הפיקוד שלה הוא יותר ישיר מאשר לשאר המחלקות. כולם סובלים ממנה. כולם פוחדים לדבר. כל פעם שמתבצע אי צדק הם לא מדברים. רק בוכים ומקללים מאחורי הגב. המחלקה שלי נחשבת הכי בעייתית. הכי חפשנית. וזה לא ככה. אנשים אוהבים לפתוח עיניים. אנחנו המחלקה הכי מסודרת, ובגלל זה חושבים שאנחנו לא עושים כלום כשאנחנו לא בנסיעות. אוהבים לשמור על הסדר אצלנו. כמו שהרס"ר אומר, זאת חלקת האלוהים שלנו. ואם לא אנחנו אף אחד לא ישמור עליה בשבילנו. אנחנו לעומת השאר החלטנו שאנחנו לא שותקים, פתחנו במלחמה. הלכנו לדבר עם כל האפשרויות העומדות לרשותנו, ואף אחד לא נתן מענה לבעיות שקיימות על פני השטח. החלטנו ביחד אחרי שעה וחצי של שיחה שאנחנו פונים לדרג הבכיר. פנינו לסגנית, ביקשנו חשאיות שלא ידלוף לאנשים לא רצויים. היא אכן פינתה לנו זמן והתכנסנו אצלה במשרד ארבעת המוסקטרים הוותיקים במחלקה. אני, יוסי, גדי וסמי. ישבנו ודיברנו והיא אכן הקשיבה, חלק מהמזמן אמרה לנו לקחת דברים בפרופורציות, חלק מהזמן נדהמה ממה שסי</div>Fri, 06 Nov 2009 22:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11371929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11371929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11261246<div align="right" dir="rtl">הפלא' מצלצל.. והשם של המ"פ מופיע. כמובן שהמחלקה שלי היא היחידה בכל הבסיס שהיא המפקדת הישירה. אישה מתוסכלת, אישה שבאמת חסר לה ריגושים בחיים, וכמובן שהכל נופל עלינו. כשהיא מצלצלת אני תמיד חושבת פעמיים אם לענות, כי כמו המ"צ שמתחבא בשיחים כדי לראות אם הוא יתפוס אותי נוסעת 130 קמ"ש, או שאני מהירה מידי בשבילו, זה אומר רק דברים רעים. כמובן שבסוף אין ברירה וחייבים לענות, לשם שינוי הודעה טובה.. "כשאת חוזרת מצפת, צאי הביתה ומחר את בחופש" וואו, אופוריה מטורפת.. סופסוף קצת חופש. באמת שקרעתי את התחת. מגיע לי. אחרי שנרגעתי מלספר לכל העולם ואחותו שהמ"פ הנבזית נתנה את היום ד' הראשון בחיים שלה, והכבוד כולו שלי, הטלפון מצלצל שוב. "אסתי שומעת? אני מצטערת. אין מחר חופש, צריך לסוע דחוף לדרום, ואת הנהגת היחידה שמכירה את הדרך.." חח...הנהגת היחידה. בהתחשב בעובדה שאנחנו 2 וחצי אנשים, שחוץ ממני אף אחד לא החזיק מעמד יותר מחודש בתפקיד זה די אירוני. היא הביאה אותי למצב של בכי. מעצבים. זה שאני הוותיקה, לא אומר שיש לה רשות למוטט אותי לגמרי. נרדמתי ושוב כיוונתי את השעון ל-5 ורבע.</div>Tue, 22 Sep 2009 15:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sweet Death)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117182&blogcode=11261246http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117182&blog=11261246