http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032heCopyright 2026 ##delirious##. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=9583722<div align="right" dir="rtl">אני נתקעתי בעבר. בנקודה שהייתה משמעותית וגורלית מדי בשבילי אז בחרתי לדחוק אותה הצידה ולתת לחיים לעשות את שלהם. אבל אי אפשר להמשיך קדימה בלי לפתור את הסכסוכים בינך לבין עצמך. אז עצרתי הכל וחזרתי אחורה לתקופה בה התנועה הייתה חלק מזערי מהחיים שלי ומוזיקה תפסה כמעט את כל המקום. שבוע ימים של תופת מסרתי לשדים בשביל להבין שזאת לא אני שם. שאני בורחת מליישם את המילה המפחידה הזאת... התמודדות. עכשיו אני מרגישה שאני יכולה לנשום ולחזור לנקודה שבה עזבתי. שלמה עם עצמי. מפוייסת. הריקנות הביתה לא תחזור. הייתה לי השבוע הזדמנות להצצה נדירה אל תוך האכפתיות. קשה לי לקלוט שאדם שהוא לא אני יכול להשפיע עליי בצורה כל כך מוחלטת. המעבר מחיי האני לחיי הקבוצה לא פשוט. אני חושבת שאני מתחילה לעקל דברים ולשמור אותם טוב טוב כדי שלא ילכו לאיבוד. "כעוף בכפו של שוחט פרפרת בידי גאוה זדונה חסמתי את פיך הידקתי הדק היטב הקמטים על גווך ואצחק לאידך הגעתיך! נקמתי ממך הפרחים שעקרת באיבם הסייגים שגדרת נתיבי העולם שהיכהת צבעוני קשתו רבצי בחשיכת זויתך עד שובי עד שובי מאיתו!"</div>Wed, 16 Jul 2008 02:06:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=9583722http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=9583722http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=9066462<div align="right" dir="rtl">ושקט. שקט בחווה. שקט כזה עוד לא היה פה. זה רק אני והשקט. כולם יחד עכשיו ל3 ימים של חוויה. ואני? מחר אלך לים אחר כך מסיבה אחר כך מימונה. הדברים הרגילים שאני עושה כל פעם שאני חוזרת הביתה. דווקא היה חסר לי הטיול הזה ואני לא נמצאת שם. זין! (כן... אומרים מילים גסות בחוות הכשרה!!!!!) אני מרגישה שהשנה הזאת מפוספסת. שום עשייה לא הייתה לי השנה אלא רק פוקוס על קושי וצרעת. מעטים האנשים שבאמת הצלחתי לפתח איתם יחסי מדריך-חניך השנה. על מי אני עובדת? יש רק אחד כזה וגם אותו הזנחתי. למזלי- 3 חודשים בתנועה זה נצח. יש עוד זמן לתקן. רבאק. שעה מוזרה. אבימור.</div>Fri, 25 Apr 2008 04:26:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=9066462http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=9066462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=8993539<div align="right" dir="rtl">Well I've been here beforeSat on the floor in a grey grey roomWhere I stay in all dayI don't eat, but I play with this grey grey foodDesolate, if someone is prayin' then I might break out,Desolate, even if I scream I can't scream that loudI'm all alone againCrawling back home againStuck by the phone againWell I've been here beforeSat on a floor in a grey grey moodWhere I stay up all nightAnd all that I write is a grey grey tuneSo pray for me child, just for a whileThat I might break out yeahPray for me childEven a smile would do for now'Cause I'm all alone againCrawling back home againStuck by the phone againHave I still got you to be my open doorHave I still got you to be my sandy shoreHave I still got you to cross my bridge in this stormHave I still got you to keep me warmIf I squeeze my grape and I drink my wineCoz if I squeeze my grape and I drink my wineOh coz nothing is lost, it's just frozen in frost,And it's opening time, there's no-one in lineBut I've still got me to be your o</div>Mon, 14 Apr 2008 13:19:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=8993539http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=8993539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=8925410<div align="right" dir="rtl">שני הפכים שנפגשים בצומת הקשה בחיים. לקפוץ או לא לקפוץ? לקפוץ. זאת הבנתי מזמן. אך לאן? כל צד מזמין ומפתה, מתגרה בי שכלית. האם לקפוץ חזרה אל מעבר לחומה? לא להשאיר זכר? לא להשאיר חום גוף? האם לאהוב? לקבל? להבין? להשתנות? להזדקן יחד? האם לצלול לאבדון? אז החלטתי לעשות צעד אמיץ ולבחור כי עייפתי. עייפתי דיי. קבלי אותי אלייך. אל תשליכי. זה לא מובן מאליו. לטפי. נשקי. תכניסיני תחת כנפך. אהיה לך לסלע... אהיה לך לרוח. עוד לא תם זמני. המנגינה לעולם נשארת.</div>Wed, 02 Apr 2008 17:47:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=8925410http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=8925410http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=8765255<div align="right" dir="rtl">קשה להתמודד... חודש מחוץ לחוות הכשרה בלי לעזוב את התנועה. בעל כורחי. חרא! כל כך הרבה משתנים יש במשוואה הזאת. זה בחיים לא יעבוד. קשה ככה בלי לראות את עומר כל יום. קשה בלי משימה. קשה בלי שיחות עם בני גרעין. קשה לראות אידיאולוגיה מתפוררת. קשה לראות מוטיבציה מתאבדת. ומישהו שואל בכלל מה דעתי? אז ככה... דעתי היא שאנשים יודעים לדבר יפה כל כך אבל ברגע שזה מעבר למילים אז הזנב מתחבא להם בין הרגליים. אני מעדיפה את האופציה של פחד מאשר את האופציה של האדישות וההתעלמות. ואיך אני בתוך בת גרעין יכולה לחיות איתם בשיתוף אם את שגרת החיים שלי הם לא מסוגלים לקבל על עצמם? ואיך מדברים על אלף ואחת דברים חיצוניים אם בתוך הבית יש כאוס? לא מובן לי. לא מובן איך יש התעלמות גדולה מהנושא הזה כשבינתיים אני בבית מאבדת את הסבלנות ואת האמונה בתהליך מייסר... טיפה אחרי טיפה. חוות הכשרה... חיים שכאלה. אבימור.</div>Thu, 06 Mar 2008 20:20:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=8765255http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=8765255http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=7911841<div align="right" dir="rtl">אני סגורה פה בחדר הקודר, נצמדת לקמצוץ הטכנולוגיה שנקרא מחשבכל עוד אני יכולה. אני מניחה שבחוץ השמש כבר הלכה לה למקום אחר. החיים האלה מסובכים לי לפעמים. היום זה שוב הציף אותי... הגעגועים לשקט. מוזיקה מלנכולית בפול ווליום, סיגריה, מחברת ועט זה כל מה שהייתי זקוקה לו בשביל לפרוק את כל המתחים ולנשום כמו שצריך. בסוף השבוע אני חוזרת לבית של ההורים לביקור. אני מקווה לחזור לפה שפויה. קשה לי לשכוח שרק לפני שנה הייתי מגיעה לבית הספר עם תיק ריק וגיטרה, מתיישבת לי בדשא הלח ומנגנת. רק כשזה נגמר לומדים להתגעגע. היום אני משוטטת מפה לשם ברחבי המושבה הלא מוכרת הזאת עם שקי אחריות כבדים על הכתפיים וגרה עם עוד 19 משוגעים שיכולים להצחיק אותי למוות ולעצבן אותי באותה מידה. תלוי במצב הרוח. אז... עכשיו אני אצא לשבת עם הירח על כוס קפה וסיגריה. מאחלת לעולם שיתעורר. אכתוב שוב שחדר הציויליזציה יתפנה. אבימור. </div>Tue, 13 Nov 2007 17:08:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=7911841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=7911841http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=7871356<div align="right" dir="rtl">הכל לחוץ... לחוץ. יש לי מזל שעומר ליידי כל הזמן אחרת כבר הייתי מתחרפנת. אני אוהבת אותך... כל כך אוהבת אותך! אגב... לכל הבננות שלי. אם אתן רואות אז תדעו שאני מתגעגעת למוות. לילה טוב לעולם. לי הולך להיות לילה ארוך וקשה. </div>Thu, 08 Nov 2007 21:52:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=7871356http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=7871356http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=7364993<div align="right" dir="rtl">זהו... אני בזכרון עכשיו. אמנם לא קומונרית אבל מדריכת קהילה. אני פה רק שבוע וכבר מרגישה בבית. החווה שלנו יפה ומושקעת. איזה כייף! אז מה כבר עשיתי פה השבוע? קורס מע"רים, יום מחוז בהרצליה והרבה הרבה צחוקים. עם כל המעבר הזה הדבר שהכי קשה לי זה הניתוק מהחברים שנמצאים אי שם ברמלה. אין לי זמן אפילו לדבר איתם. כולם חיילים עכשיו. זה באמת שובר אותי. וזהו. עדכון קצרצר וקולע. שתהיה שנה מדהימה... אבימור.</div>Sun, 02 Sep 2007 19:37:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=7364993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=7364993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=6864130<div align="right" dir="rtl">הגיע הזמן להחליט מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי. התנועה או המוזיקה. רימון או קימנור. ומה עם עומר? אין מצב בעולם שאני מוותרת עליה ככה. זה כל כך מסובך ואני כל כך מפחדת מזה. נשאר לי עוד חודש. בחיים לא חשבתי שאני אצטרך להחליט דברים כאלה בגיל הזה. כבד עליי.. </div>Sun, 01 Jul 2007 19:19:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=6864130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=6864130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=6510187<div align="right" dir="rtl">ישבתי היום במרפסת הקטנה. יד אחת אחזה סיגריה, היד השנייה ליטפה את הטל. ישבתי היום במרפסת הקטנה. וחשבתי. חשבתי בקול כדי לא לשעמם את המאזין. חשבתי על העולם שלי. על החברים הישנים שלי. הם משתבחים עם השנים. על החברים החדשים שלי שמראים לי נופים חדשים. בעולם שלי יש מקום לכולם. עוד לא נשברתי מהעומס. נשמתי לרווחה. התבגרתי. מספיק בשביל להחליט שנגמר הזמן למשחקים שלי. עוד לוח לא יפתח. החיים הרבה יותר מורכבים מזה. צעקתי בקול "אני לא טיפוס" לחשתי "אני היא אני". אכן. ואני גאה שאני מסוגלת לומר זאת בפה מלא. אמרתי לה "הביטי! התחיל יום חדש". ניסיתי ללמד אותה מי אני באמת. מי אני? אני ההזויה, המעורפלת, הלוחמת, המלנכולית, הרומנטית, האופטימית, הפסיכית, היוצרת, החולמנית. <</div>Wed, 16 May 2007 01:16:00 +0200avimor.k@gmail.com (##delirious##)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=117032&blogcode=6510187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=117032&blog=6510187