http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945.Because there's nothing else to doheCopyright 2026 דאפצ.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=11340125<div align="right" dir="rtl">אני נגעלת מעצמי ומכל מה שיצרתי. רגע אחד של העלמות, והכל מתרסק. לא הכל, רק האיברים הפנימיים שנמסים אל תוך עצמם. אני הולכת לעשות טעות. אני מריחה אותה, היא הולכת לפני כמו הבחורות באוטובוס שמשאירות אחריהן שובל. אני שוכחת את כל מה שלמדתי ברגע המבחן. אני נאבדת לכדי התמזגות. מתמזגת לכדי התאבדות. אני רוצה שלט שיעביר אותי מהסרט הזה, אחד שמשתיק אנשים.</div>Sat, 24 Oct 2009 04:29:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=11340125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=11340125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=11130832<div align="right" dir="rtl">דברים מתאחיםונשברים ושובומתאחים שובונשברים עוד יותרלרוב אני דווקא נושמתזה הרעב שמדבר.</div>Thu, 06 Aug 2009 13:34:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=11130832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=11130832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=11073209<div align="right" dir="rtl">אולי זו העובדה שבעצם, הכל כל כך בסדר, היא זו שמתכווצת בחזה.</div>Sat, 18 Jul 2009 18:08:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=11073209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=11073209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10631152<div align="right" dir="rtl">מנסה לנשום. לא לחשוב על פצעים מוחבאים. יש בי שניים. ויש אותה מולי, והיא קצת סוג של את והכי לא. וזה לא כאילו תיקון איתה יתקן איתך, אולי רק יגרום לי להחכים אבל נמאס לי. לא רוצה להיות חכמה. רוצה שתחבקי אותי. שוב.</div>Sat, 14 Mar 2009 04:04:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10631152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=10631152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10509966<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שזה היה לפני שנתיים, כשהמקום הזה היה הסמל של העצמאות, ועכשיו, כשהכניסה מהצד השני, הוא דומה יותר לפתח של הגיהנום. עננות עשן בגוונים של ריח, בחורות שלוחות רסן, אוויר לח ומזיע, מוזיקה בפול ווליום, ארבה של רקדנים. רקבחורה אחתעם שמלה ובחור אחדבלונדיני מסתכלים בעיניים אבודות. החוצה - פנימה - החוצה. אחד על השני. מה קורה כאן? תחושה מוזרה, כמו לראות את החברה או האחות לובשת את הבגדים שלך, וזה פשוט... שונה. קצת מתגעגעת לחיים של אנשים אחרים.</div>Sat, 07 Feb 2009 22:59:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10509966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=10509966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10470943<div align="right" dir="rtl">עזבו אותי אתם וכל האבחנות והמחמאות הפסיכוטיות שלכם.לא רוצה להיות קונכייה, ולא פרח ולא פיה. לא רוצה שתסתכלו אלי בעיניים של אנשים שרואים רק את הטוב באנשים אחרים, שמעריצים את האדמה והים ואת כל הבריות. אנשים שמצאו את האמת שלהם.מה אמת, מה אמת, מה אמת.אתה מת. זו האמת.האמת היא שאני משתבללת.ולא נותר לי אלא להשאיר שביל נכבד של ריר אחרי, מי יודע, אולי תחליקו ותיפלוותבינושהאמת היא שאתם מה זה ברצפה."עלי דפנה לא עפים ברוח? אל תעופי. תישארי על האדמה."ואם אפשר, אנשי תרומות יקרים,במקום עוגות, פיצות,מסטיקים ושאר דברים שסופם להיאכל ולמות,אולי קצת שקט?</div>Wed, 28 Jan 2009 22:56:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10470943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=10470943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10284448<div align="right" dir="rtl">אף אחד לא רוצה שישלטו על זכוכית המגדלת שלו.על היד החזקה.שיבטלו אותה במצמוץ.כי לנו יש ידע. ולמידה. ותובנות חדשות.אנחנו קפצנו שלב בתודעה.אנחנו סופר עכשיו.סופר מעפנים.עוד יותר דפוקים ממה שיכולנו לבקש. ואפילו בלי חיוך.כי הדיבורים הפכו לטראנסים של מילים שפועמים לנו בין הרקות.אין כאן שום הרמוניה.יש לנו מטרה אחת, להתיש, ולא ננוח עד שנשיג אותה.אנחנו נהיה האימאימא של הרנטגן, ולמי אכפת שאנחנו מסרטנים.ברגע שזה שם אי אפשר לדחוף את זה למטה יותר.ליצן בקופסה.הפתעה.ברוך הבא לבועה. בדיוק נגמר לנו הסבון.פיל בבגדים של בן אדם, אה?שרית, הרגשת פעם כמו ילד שחור בגן של ילדים לבנים?אני קראתי את ההוראות של המשחק הזה, והכלי הזה שלי בכלל לא שייך.תקוות מחזיקות רק במטח מטאורים. ביומיום הן בדרך כלל נשארות לשבריר שניה, אם בכלל מצליחים לראות.ולמי יש כוח לפקוח את העיניים?את הרי יודעת רק בעפעפיים.צפייה ראשונה- לראותצפייה שנייה- להקשיבצפייה שלישית- להסתכלחבל שלא כתוב במאחורה של הקופסה כמה פעמים צריך לצפות עד שמתחילים לישם, וגם אז,האם אי פעם נצליח?</div>Sat, 13 Dec 2008 00:45:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=10284448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=10284448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=9942511<div align="right" dir="rtl">אור כבוי. עיניים עצומות. רגלייםעל רצפת עץ. ידיים לפנים. רעש הרגליים מסביב. לאן הם הולכים? לאן אני? בום. אאוץ'. זה היה בכוונה? הוא ידע שזו אני? כך או כך זה כואב. נפשית יותר מפיזית. מפל של חוסר ביטחון. איך אפשר לסמוך על מישהו? על עצמי? המקום הכי פגיע מתגלה, ואין אף אחד שרואה. אני שולטת על החוסר שליטה. יכולה לעצור את זה בכל רגע, אבל, לא באתי לכאן לוותר לעצמי. (והנה, העצבים שככו והגוף קצת נרגע וקשה להרפות. מהכעס. ההשלכה. תחושת הזניחה, ההחמצה. אך אפשרי. מקלחת ואוכל וסרט ושיחה. כן, אפשרי. וואלה, יש מצב שאנימתחילה לתתעבודה?) - חבל שאגואיזם לא חולף עם השקיעה.</div>Thu, 25 Sep 2008 19:40:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=9942511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=9942511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=9849859<div align="right" dir="rtl">למה אני עושה את זה לעצמי? מעל הכתף, ממש בצמוד לאוזן, יצור קטן לוחש לי רק עוד קצת. אבל גם את, כמו כל היצורים, לא באמת. הם רק מתים והורגים, מתים והורגים, ומתים. הם לא משאירים לנו כלום. חורבן. הרס. מי אני בכלל? שאריות קשקשים. זה האבק שמרחף באוויר, תאחזי אותו, הנה סבא. רחוק כמו תמיד. על מי את כועסת, ילדונת? זה השד. שד משחת. אין מפלצת כזו אנושית. לא, בהחלט, הם לא מסוגלים. את לא נותנת או ש...? זה בלתי אפשרי. בכלל לא אכפת לי דרך אילו עיניים את רואה. הכול שחור. את מטשטשת. זה לא כזה קשה, את יודעת. צריך פשוט לקבל החלטה. לוותר על האגו. להיות באמת. לשקר כמו שלא שיקרת מעולם. להצליח. מאיזה כיוון שלא נסתכל על מה שאת לא מסוגלת לראות, זה גדול עלייך.</div>Tue, 02 Sep 2008 23:42:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=9849859http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=9849859http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=9782136<div align="right" dir="rtl">לכמה רגעים, יכולתי להישבע שלא עבר כל כך הרבה זמן. הלב פועם בדיוק באותה הצורה, קורע את החזה בניסיון לפרוץ החוצה ולחבק אותך. אבל זה בסדר. אלו רק רגשות. מחר הם ישככו, עד לפעם הבאה. אני מסוגלת להתמודד, כמו שאמרת. וזה כבר לאמאוד מפחיד, פשוט שונה כל כך מכל מה שהכרתי, כל מה שזכרתי. אני נעלמתי ואפילו לא ידעתי. לעזאזל, איך נתתי לעצמי. אני מנסה ללקט את רגעי השפיות, והם נמרחים כמו כתמי הרורשאך שהשאירה ליהמחט על יד שמאל, אלה שבעוד כמה ימים יעלמו כלא היו ויותירו מאחוריהם רק כמה מסמכים ועוד קצת איסורים. אבל אתה יודע מה? נראה לי שאניבסדר גמור.</div>Thu, 21 Aug 2008 02:08:00 +0200dafidoo@gmail.com (דאפצ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=116945&blogcode=9782136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=116945&blog=9782136