http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306"!And this my friend, is a Nipple" heCopyright 2026 כריסטופר רובין . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306upload/55116.gif http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=10233791<div align="right" dir="rtl">המקום: אילת מועדון הELIXIER במלון הנסיכה. הזמן: יום שישי האחרון רקע: חופשת נופש עם חברים באילת מיום שלישי בקלאב הוטל, רק ג'קוזי אלכוהול (והרבה) מוסיקה צחוקים פוקר מסיבות בארים. תיאור המקרה: הגעתי לפאב אחרי כשליש בירה כוס יין ושוט אבסולוט, פיכח למדי בהתחשב בכמויות שהתרגלתי לשתות בימים האחרונים (בלילות קודמים 2.5 ליטר בירה ורבע בקבוק וודקה). לבוש בג'ינס שחור יפה חולצה מכופתרת איכותית פסים ומעל שריג ריצ'ראץ'של פולו חצי פתוח כשהחולצה מבצבצת מלמטה במראה של יאפי הרצליוני. כבר מההתחלה התחלתי ליישם מסקנות שלמדתי מנסיוני עם בנות המין היפה, להלן הלקחים: 1) להסתגל (לשקר) תספר לה מה שהיא רוצה לשמוע, והיא תשמח לקחת את מה שיש לך לתת. כאן שינויי גרסאות קלים, שנות לידה ועיסוק יכולים להועיל. 2)לא לשרוף את עצמך. חכהחכהחכה בסבלנות, עד שתמצא בחורה שמוצאת חן בעיניך. אל תתחיל עם כל מה שזז בבר אתה שורף את עצמך יש לבנות חושים, הן קולטות הכל. 3) אחד החשובים - פאסון. אתה ביגשוט, אתה תותח אתה הגברר. שיפנו לך דרך, תצחק בשליטה עם חברים שלך, קנה איזו גולדסטאר על הבר, תפוס ספה לעניין וסקור את השטח, תיראה ת</div>Sun, 30 Nov 2008 01:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=10233791http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=10233791http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=9590578<div align="right" dir="rtl">קליל</div>Thu, 17 Jul 2008 10:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=9590578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=9590578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=9239776<div align="right" dir="rtl">היי. אני אורי. הבלוג הזה הוא ספר זכרונות מדהים שפעם חששתי שיתגלה והיום אני יותר ממאוד גאה בו ושמח עליו. אני לא בקשר כבר כמה שנים עם כל האנשים המוזכרים בסיפורים ההזויים שמופיעים בבלוג. רק עם החברים מהיישוב, שכעת הם החברים הכי טובים שלי. אני כבר מזמן לא פריק, לא משתייך או מרגיש שייך בשום צורה חוץ מזיכרון דהוי לקבוצת האנשים הצבעוניים והמגווניםשאיתם חוויתי את גיל התיכון מחוץ לכותלי מבשרת הקטנה. הילד שהתחיל לכתוב בלוג בגיל... 13 וסיפר על חוויותיו עם ההורים, עם החברים, בלימודים, עם בנות, על השטויות שהיה עושה, על המחשבות ועל הרגשות עכשיו חייל בן 20 בשנתו האחרונה בצה"ל. בחיים לא הייתי מזהה את עצמי מהתיאורים האלו בבלוג, אני קורא והלב בוכה כי זה מרגש ברמות שאני חי מחדש את החיים שלי כפי שהיו בעבר. וזה יותר מסרט וידיאו, אני נכנס לראש של מתבגר שהוא אני לפני מספר שנים ונזכר בכל תחושה כל מחשבה כל פירוש לסיטואציה כל סגנון הומור שהיה לי וכל הדברים שהביאו אותי לאן שאני היום. לעזאזל, מתוארים פה מה מעשיי בפרטים הקטנים ביותר במשך כל יום בחודש! איזה כישרון כתיבה היה לי, כמה אנשים הכרתי מכל הארץ, אי</div>Sat, 24 May 2008 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=9239776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=9239776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=5201926<div align="right" dir="rtl">טוב, העניינים עם מיכל מסתבכים ויש צרות בממלכת דנמרק. הייתי יותר מדי כמו ידיד כל כך הרבה זמן שהיה לי קשה to get physical איתה. אולי פחדים, חששות הכל ביחד. מה שבטוח יצאתי נקניק. וחוץ מעוד נשיקה בסוף ערב לא לקחתי את זה קדימה למרות שהיא שידרה שהיא רוצה (בדרכן המטורפות והלא מובנת עד לבדיעבד של בחורות). עכשיו באמת שאני מת להיות איתה לאהוב אותה ללטף אותה ולהרגיש אותה. אני מת שנהיה ביחד, בלי שום מתח, ללא דיסטאנס מיני ככה שמחים רגועים מאושרים. ההרגשה כשאני איתה זה שלמרות שהיו לי הרבה בנות, הרוב סטוצים, חברה אחת. הרגשתי אל כל אחת כל מיני רגשות, ואהבתי את חלקן ומחלקן לא יצא כלום. אבל תמיד אמרתי לעצמי בלב, ש לא משנה עם מי אני אהיה, כמה יפה היא תראה או כמה מצחיקה או כמה כוסית אני אדע שהחצי השני שלי זו מיכל. כי אני יודע את זה פשוט וכי אני דלוק עליה מאז שראיתי אותה פעם ראשונה. בשיחה היא דברה שניסינו ושזה לא זורם (בגללי!) ושקשה לה לראות אותנו כחברים ושאולי כדאי שנחזור לאיך שהיינו פעם... שהיא כן מרגישה כלפיי רגשות אבל היא לא יודעת אם אנחנו מתאימים לקשר. בקיצור היא מפחדת, ואני לא הרגעתי או</div>Fri, 03 Nov 2006 23:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=5201926http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=5201926http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=5120540<div align="right" dir="rtl">היום נישקתי את מיכלי, שליבי היה שלה כבר שלוש וחצי שנים. אין כמו ההרגשה של לעשות משהו שתמיד תמיד רצית לעשות שהוא כל כך קשה, וכשהכל כל כך נמוך רגע לפני ואז באם! פתאום אתה חיי, אתה גבר אתה מאוהב עד מעל הראש מווואה הייתי מנשק את כולכם!</div>Sun, 22 Oct 2006 02:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=5120540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=5120540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=3566243<div align="right" dir="rtl">תשמעו חבר'ה, אף פעם לא חשבתי שכשאגיע לצבא אזכה ליחס של VIP אך כשאתה מתנדב בגיוס עם מתגייסים רגילים, קורים דברים שלא ציפית.היום התחיל יפה כשעליתי על אוטובוס לבקו"ם, אוטובוס שהיה מלא אך ורק בבנות, כשרובן היו בחורילות מגרעין נח"ל שהולכות לקרקל, אבל היו עוד כמה שמיועדות למודיעין ככה שלא התחרפנתי לגמרי. כל הדרך הם צעקו ועשו מורל, אפילו שרו בקולי קולות כל מיני שרים כמו "פרחים בקנה בנות בצריח". בסוף שהגעתי לבקום קראו בשם שלי באוטובוס ואמרו לי לרדת (כל השאר נשארו על האוטובוס), אז הסתובבתי לבנות אמרתי להן: "ביי פקצות!" ~ הן ענו "ביי!" וירדתי מחוייך, לפגוש את המשקית מטעם תא מתנדבים שהיתה קצת לחוצה אבל נחמדה ואמרה לי לעקוב אחריה ולהשאר ביחד עםכל המתנדבים (מה שכמובן לא עשיתי :)). לדאבוני, לאחר שיחה איתה מיד החזירו אותי למעלה לאוטובוס אל חבורת הבנות הטורפות שחשבתי שניצלתי מהן.אז אחר כך כל מיני מפקדים שהם אקס קרביים ניסו לגרום לבנות המטורפות ולי להסתדר בשני טורים עם התיקים על הגב. כשאחד מהם פנה אל בת גרעין חייכנית שעמדה ושמה שפתון: "למה התיק על הרצפה?" ~ "אה זה? הוא מהזה כבר לי!".אז עמדנו שם וכבר רצ</div>Thu, 16 Mar 2006 19:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=3566243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=3566243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=3351422<div align="right" dir="rtl"> - שלום.- שלום.- רציתי לברר משהו בקשר למועמדות שלי למסלול "עננים" בחיל שלכם.- בסדר.- איפה אני עומד עכשיו? מה סטטוס המועמדות שלי?- מה שמך בבקשה?- אלון, ת.ז. 084690219.- תמתין בבקשה.- אוקיי.(מוזיקה מרגיעה)- סטטוס מועמדות?- כן.- אני לא יכולה להגיד לך את זה.- אוקיי... האם אני מזומן לזימונים נוספים בעתיד הקרוב?- את זה אני לא יכולה להגיד לך, תמתין בבקשה.- אוקיי.(מוזיקה מרגיעה)- אלון?- כן?- תמתין בבקשה.(מוזיקה מרגיעה)- אלון?- כן?- אני כרגע בודקת.- נהדר, תודה.(שקט, קולות של אנשים מרחוק)- טוב, אני לא יכולה להגיד לך מה קורה איתך כרגע.- מה את כן יכולה להגיד לי?- אני לא יכולה להגיד לך. תמתין בבקשה.- לא! אני לא ממתין עוד פעם! מה קורה עם המועמדות שלי ל"עננים"? כבר עשיתי מיליון ראיונות, שני מיליון מבחנים, אני לא יכול לדעת מה קורה איתי?- נו אז למה לא ביקשת? מה מספר ת.ז.?- 083190219.- שמך?- אלון.- תמתין בבקשה.(מוזיקה מרגיעה הרבה זמן)- הלו, נו מה קורה?- שנייה, תן לשמוע עד סוף שיר..!- מה סוף השיר?? אני מועמד לפרויקט "עננים" ואני רוצה לדעת מה קורה איתי בכלל! את יכולה להגיד לי או לא??- אני מצטערת, אני ל</div>Thu, 09 Feb 2006 03:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=3351422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=3351422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=2799736<div align="right" dir="rtl">קוראים לה בריטה, והכרתי אותה במקום שבו אני עובד. היא מתנדבת נוצרייה לותרנית מדנמרק, ואחת האנשים היותר מתוקים שפגשתי. לא רק שהיא יפה יש לה חן תמידי כזה, וטיפה איפור כחול בעיניים ביחד עם ההתלתלים הבלונדינים שלה בקוקו הקצר גורמים לה להיראות יפהפייפה בעיני. החלפנו טלפונים אבל עכשיו הכל מתבלגן.. ויתעכב בשבוע כי היא נוסעת לטבריה ואני לאילת ורק עוד שבוע זה כבר נורא מאוחר והיא תכב תעזוב תעבודה ותסע לטייל בארץ ואני רוצה לבוא איתה. וניסיתי לקבוע פגישה אבל לא יוצא, ואני חושב שהיא מעוניינת אבל עם בנות אי אפשר לדעת. כשאני מדבר איתה אני מרגיש פרפרים בבטן, יש לי בלקאאוט מוחלט ואני רוצה לקבור ת'עצמי אבל כל פעם שאני רואה אותה הלב שלי דופק כמו רכבת, ואני מרגיש שהייתי מוותר על הכל בשבילה אבל מצד שני אני בקושי בקושי מכיר אותה. ואמרו לי שהיא יצאה מקשר ארוך וששברו לה את הלב ואני מנסה לקחת דברים לאט אבל זה מסובך גם בשבילי ואני מרגיש שזו הזדמנות של פעם בחיים ואתם מכירים את המצבים שאתם מרגישים אופציה שהיתה יכולה לשנות את חייכם ואתם מסתכלים אחורה בצער ואומרים למה לא לקחתי אותה, אז עכשיו אני לקחתי את האופציה או</div>Sun, 06 Nov 2005 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=2799736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=2799736http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=2775888<div align="right" dir="rtl">סבל, מי אמר לי שהחיים הם סבל. המרדף אחרי הנאה במינימום מאמץ, כל זה מאוד קבליסטי. ואני משתדל, באמת שאני משתדל לעשות מעשים טובים, וגם מעשים שהמצפון שלי אומר לי ואפילו אם הם לא הגיוניים. אני מקווה שיש איזהושהי משמעות או שהמצפון הוא לא בכלל בא מתוכי אלא שהחברה הכתיבה לי אותו. שכל הסרטים והמסרים התת מודעים שהכניסו בי הם מה שאני קורא לו מצפון. אבל מילא אם הם היו תת מודע אז בהיותי לא מודע לא היה לי איכפת והייתי אומר זה המצפון. אבל הרדיפה אחרי הידיעה משגעת. ולמה אני חי בכלל, הרי הזמן יעבור. הזמן עובר. אני אתגייס בסוף ואני גם אשתחרר, ומחר יגיע, ועוד חצי שעה יגיע ואפשר לחיות ככה. אבל צריך להאמין במשהו בלב שלם. וחברה שלי לא הבינה אותי, אני צריך שיבינו אותי, שאני אוכל לשכב על הגב, להגיד הברה אחת והכל יהיה כבר ברור ולמה ומה ובשביל מה ואם זה בסדר. וכולם שואלים אותי מה אני רוצה ליומולדת, אבל אני לא יודע. ומה זה בסך הכל , זהו עבר אני בן 18. שונא את הסטאטוס קוו</div>Thu, 03 Nov 2005 01:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=2775888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=2775888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=2243455<div align="right" dir="rtl">חודשים של השקעה, ארגון, מחשבה סיפורית, איסוף ציוד וטלפונים הסתכמו לבסוף בשלושה ימים שהלחץ עלה בהם בהדרגה עד לשעה בו התחילה הסאגה. הפרק החמישי שלהסאגה,שורה שלמשחקי תפקידים חיים הגדולים ביותר בארץ של הקהילה הישראלית (בעיקר), התקיים ב5 באוגוסט אבל בשבילינו, מארגני מבצר הנץ התחיל הרבה יותר מוקדם. משום שאין בכוחי ובמצב רוחי לתאר כעת את ההכנות המרובות לסאגה אתחיל לתאר את מעלליי דמותי במהלך המשחק ורק אוסיף כמה דברים. שעות שינה היווי מצרך יקר ובשבוע שלפני הסאגהישנתי כמות שעות של לילה וחצי, עבודה פיסית מחזקת את הנפש, עבודה סיזיפית מחזקת את הפרזיטים. ובבניית המבצר שלנו במרכז האגם ללא פיסת צל היו הרבה כאלה, פרזיטים שכפיתת סנדות, דפיקת מסמרים והרמת ציליות היו בתחתית סדרד העדיפויות שלהם, כמה מקומות מתחת לקיטורים על אוכל. וכעת אין פליי: אמיה, טוארדן,הערים החופשיות, מבצר הנץ. היותי שר הצבא לא התקבל יפה ע"י חלק מהלוחמים ונאלצתי להוכיח את עצמי מחדש ולהיות איתן אך לרכוש את אמונם בו זמנית. - אאעבור לאוף פליי כעת ואתאר את מעללי בשלל גופים בתקווה שתבינו משהו מכל זה. לאחר התדרוך שהיה קצר באופן מפתיע, ו</div>Sun, 07 Aug 2005 17:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריסטופר רובין )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11306&blogcode=2243455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11306&blog=2243455