<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>The Answer Is Blowing In The Wind</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196</link><description>How Many Roads Must A Man Walk Down, Before You Can Call Him A Man

</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Silver Fang. All Rights Reserved.</copyright><image><title>The Answer Is Blowing In The Wind</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196</link><url>upload/58853.jpeg</url></image><item><title>כבר שנה לא עידכנתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=11585395</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ולא באמת אכפת לי, למה בכלל פתחתי את הדבר הזה?מישהו באמת חושב שמה שאני כותב פה זה המחשבות הכי כמוסות שלי?טוב, צאו מכאן, לא מעניין, אין &quot;פוסטמונות&quot;נכתב בזלזול ובגחגחנות על&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 12 Feb 2010 15:38:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=11585395</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=11585395</comments></item><item><title>יום של שמש- חלק א&apos;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10675851</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;להיות או לא להיות, זו השאלה...
אמרתי לו שזה נשמע קיטשי.
אני מעריך את רונן גם כבן-דוד, גם כחבר טוב, גם כבן אדם טוב. בכלל אני חושב שאם אנשים היו לומדים להעריך אנשים אחר, המצב היה הרבה יותר טוב או משהו. אבל לרונן הזה יש לפעמים יציאות כל כך לא קשורות שהן יכולות להטריף אותי.

לפעמים בצהריי שבת יפים וחמים, כמסורת הישוב, אנחנו יושביםמתחת לעץ התאנה המשקיף על הישוב ועושים על האש כל החבר&apos;ה עם בירות.גוטה (כי היה ממש דומה לגוטה ממציצים) ניגןדילן בגיטרה ועידו חפר לו שינגן משו ישראלי, כי היה חלש באנגלית.אוהד היה עםנטלי על העץ, הם התמזמזו קצת ואחרי כמה דקות ירדו ארצה ואמרו לדודו, שהיה אחראי על המנגלשיסמס להם כשהבשר מוכן ושלא ישכח את השיפודי טופו של נטלי, כי היא צמחונית, הם בנתיים הולכים לעשות טיול בשדות.
רונן ואני שישבנו על הכסאות נוח והסתכלנו על הנוף המלא בנייניםישנים והזוייםמתמזגים אל תוך שכונות חדשות של בניינים זהים לחלוטין.רשת שזזה לאט, אבל עדיין מהר מדי.
&quot;רצית חמשוש, קיבלת חמשוש.&quot; רונן אמר ליבחיוךאחרי שסיים את הבירה והדליק סיגריה. הוא משוחרר כבר שנתיים, היהאמור להיות קצין במודיעין אך התחרט&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 28 Mar 2009 03:17:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10675851</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=10675851</comments></item><item><title>עוד לילה עבר...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10642179</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;My great religion is a belief in the blood, the flesh,
as being wiser than the intellect.
We can go wrong in our minds. But what our blood feels and believes and says, is always true.
The intellect is only a bit and a bridle

-D.H. Lawrence



עוד לילה...
הדורבנים
(כי המילים שלי רק יהרסו)

חם והלב רעב לשיר אהבהמבקש שלווה, מחכה למוזה הטובהאך זה לא בא, שוקע מאבד תקווהבירה ריקה מאפרה מלאהרגש שגאה נהפך לשיטפון נוראהתאווה ליופי שעוד לא נראהעוד לילה עבר והירח מרעוד לילה עבר ושום דבר לא נשאר יד מרחפת על האור החשוףנגיעה ליטוףהפיתוי הוא רק משחק שקוףסם ממכר עוד רגע הנאה לגוףחם, מועקה, הנשימה חנוקהוהצימאון נע בין הטירוף לשיגעוןבא והולך ולא מוצא ת&apos;הגיוןעוד לילה עבר...כמה רעה שורפת היא הקנאהוהאל לא חס שאחד יוצא השני נכנספיה נוטף פרי אהבה אסור וגסעוד לילה עבר...חם והלב רעב לשיר אהבהמבקש שלווה מחכה למוזה הטובהאך זה לא בא שוקע מאבד תקווה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 17 Mar 2009 15:24:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10642179</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=10642179</comments></item><item><title>סקס סמים ורוקנרול</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10568395</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שבוע שמירות בקיבוץ מנרה בצפון, 150 מטר מגבול לבנון. 4 שעות שינה בין שמירה לשמירה והמון שיחות. 
ערפל כמעט תמידי, גשם ואפילו קצת שלג!
הייתה חוויה.



74-75 Connells
Got no reason for coming to me and the rain running down.There&apos;s no reason.And the same voice coming to me like it&apos;s all slowin down.And believe me -
It&apos;s not easy, nothing to say &apos;cause it&apos;s already said.It&apos;s never easy.When I look on in your eyes then I find that I&apos;ll do fine.When I look on in your eyes then I&apos;ll do better.



זה בשבילך אני יודע שההבנה תכה בך בסוף-

עיניי השקד שלך-
נגיעה,
יד מלטפת לחי,
נגיעה,
הנקבוביות על העור מצתמררות.
עיניים עצובות,
שקד הזוכר יותר מדי.
השורשים היכו באדמה
עמוק, עמוק.
יותר עמוק מהשבר הסורי אפריקאי.
עיניים עצובות זוכרות,
לכלוך, גועל.
כתולעים האוכלים לאיטם את פגר היעל,
סעודה ישנה של נמר שנכחד כבר.
עיניי השקד היכו שורש בקדימה של המוח מאחורי העיניים.
שקדיה שכמותך,
נטועה וקמלה.
הוציאי שורשים ותני דרור לנדודי
הלא מוכר.
חשפי בהדרך את לבלובך הסגלגל
ועינייך העצובות&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 23 Feb 2009 21:54:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10568395</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=10568395</comments></item><item><title>פיתוי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10524941</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מול ריבוע קטן מציץ אל תוך עולם גדול.
ליטוף, מבט,ריצות כמו ילדים בשדות,
ממש כמו בשירים של אריק אינשטיין.
מתוך עולם גדול מציץ אל תוך ריבוע קטן.
כל מה שיש לי אלו מראות שנשברו בזווית כזאת,
וחדר מלא שעונים בצבעים וגדלים שונים.
ב&apos;טיק-טאק&apos; האחרון יש התפקסות.
חומר גולמי בטופז ובזלת,
יד גמלונית מתעצבת באינטאיציה בראשיתית.
אצבע מציירת מתהלכת לה בין הנקבוביות של עורך,
לקולות מעיינות זורמים וצל שמש הנע עם כיוון הרוח.
האם תשתי את המשקה יקירתי?

תשתי, אל תפחדי, את יודעת שאת רוצה.
גרמי לי להשיל את עורי ולצאת מהריבוע.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Feb 2009 20:27:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10524941</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=10524941</comments></item><item><title>ושוב...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10510744</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ושוב הפחד הזה מפלח דרך העור
ושוב אותם זרמים
אותו חיוך מופרע על פניי
אותה אי שפיות.
ושוב הכאב הזה
כמו חוט תיל המתהדק סיביבי
מחשבות צבועות בצללים.
שוב הזיעה הקרה
העור הלוהט
הנגיעה לא נגיעה
והתירוץ.
ושוב הלבד
ההד של החדר הריק
ספירלה של חזיונות יפים ונבואות זעם.
שוב ההבנה שמשהו עמוק שם בפנים פשווט לא בסדר.
אחרי הגיזום יש יותר מדי שורשים באדמה.
מה כבר אני עוד יכול לעשות חוץ מלמצוא את השורש שצריך לעקור.
ושוב ההבנה שלא באמת כל כך רע,
אני פשוט זקוק למנה גדושה של חום אנושי.
בתוך ג&apos;יפה אזורית אחרי ששפכו את האפור.


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 Feb 2009 11:14:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10510744</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=10510744</comments></item><item><title>קסם המים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10368975</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד הכי כיף כשהרחוב גשום,
וכשהראש מלא במחשבות אלכוהולים המגששות דרכן דרך עשן הסיגריה הסמיך.
תמיד הכי כיף,
לעשות מקלחת חמה ורותחת.
לנקות את הגוף מהגשם הנספג במדים,
מן האבק והבוץ בשיער,
מהקור חודר העצמות.
אז הטקס היומיומי מסיים את הכנותיו החומריות.
הגיע זמן הנפש,
לתת למים החמיםלפגוע בדיוק בקודקוד ולהסתכל סביב דרך מסך של טיפות.
לראות את כל אותם דברים המתערפלים בראש לובשים צורה מול העיניים כיש מאין.
את האובססיה הבלתי פוסקת לחדשות.
את המחשבות עליה כל בוקר מחדש.
את העובדה שאני תמיד מתבלבל בכל משפט שאני אומר לה.
את נדודי השינה.
והמחשבות על סוף העולם.
את אנשי הזאב, הערפדים וכל יצירי הליל.
את הספר ואת האל.
את כל הזין.
וכל צורה כעומדת על ראשה בתוך עולם שלם המוקדש רק לה בתוך עוד טיפה,
הנופלת מהראש לרצפה.
כשמסתכלים למטה אפשר לראות את כל אותן טיפות העומדות על ראשן בעולם של תמונות ממצבים שונים,
מתנקזים אל תוך הביוב ההופך כל מילה הנכתבה לפני כן למיותרת.
אחרי המגבת, אחרי שהטרנינג כבר יושב על הגוף בסוג של פיג&apos;מה מאולתרת,
המים לקפה רותחים.
כפית אחת שחור, כפית אחת סוכר.
יוצא הח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 02 Jan 2009 02:22:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10368975</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=10368975</comments></item><item><title>שלושת סוגי הגברים- נטיות בחיפוש האישה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10289702</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מישהו חכם אמר פעם שכל גבר יכול להיכנס לאחת משלושה קטגוריות, שאפשר גם להכניס לסוגי משחק-
אלו המחפשים את היצור המיני שיטריף אותם בלילה במשחק חייתיויגרום להם לתהות על השריטות בגבם בבוקר למחרת כאשר קרני האור הראשונות מגלות להם כי הם לבד במיטה.
אלו המחפשים את הילדה הטובה, הזאת שכל דבר שהיא תיתן להם הם ידעו שהם הרוויחו בדם יזע ודמעות. השחקנים שבשבילם הניצחון הוא כבישת האתגר.
ואלוהכמהים למשחק שאינו נגמר, הרוצים ללמוד אותה על כל גווניה וצורותיה ללמוד להעריך אותה. לדעת שכל מגע כבר מגיע עם חותם של הפעם האחרונה שהמגע הגיע.
אותו אדם חכם אמר גם שהגבר החכם יודע להיות משוייך ולהינות מכל העולמות. למרות הסתירה הברורה של אידאל הגבר החכם בתוך מראה כל כך לא אתית. 
אותו אדם חכם גם גילה את הפתרון לאותה סתירה.
הפתרון נמצא בכך שהגבר החכם הוא גם גבר וגםוחכם, והרי מה הופך אותו לכזה?הוא חכם כי הוא יודע להינות מכל העולמות, אך הוא באמת גבר רק כאשר הוא יודע להעריך את כל העולמות כעולםאחד, ולהכניס את שלושתם לאותה אחת. אם ללילה או לקשר ארוך.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Dec 2008 01:21:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=10289702</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=10289702</comments></item><item><title>הסיפור היפה ביותר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=9953977</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;סלח לי אבי כי חטאתי,רציתי לספר את הסיפור היפה ביותר.לפני הסיפור התחלתי בטעימה שתרכז את כיוון הרוח אשר איתה הוא נושב.בחרתי את הדף הרך ביותר למגע,את העט המצייר את הצורות היפות ביותר וקורא להן אותיות.כתבתי את הסיפור,מלטף את הדף עם העט שיוצר עליו חצאי עיגולים וקווים חדים כמו הצורות המקודשות ביותר.הצבתי את האווירה ודיברתי.תחילה סרק, מילים מענגות שצובעות את החדר באור מיוחד,האור שבחרתי מראש.התחלתי את הסיפור במכה אחת, יוצר נקודת שיא נמוכה.הנמכתי את הקצב עד ההתפרצות הקטנה הבאה.שיניתי את שפת הגוף, את הטון, המבט ונעתי בינהם כמטורף עם קצב הדמויות בסיפור.בניתי מתח והפלתי אותו, תופס בדיוק שניה לפני ההתרסקות ועובר איתו ביחד עליה איטית למעלה.מגיע לנקודת שיא.גיבר הסיפור הוא כעת פאתוס מהלך בעוד הדף עליו נכתב שינה את צורתו והפך למקודש כמו המילים שכתובות עליו.הגיע זמן האפילוג, מילים עדינות שמתחמות את נקודת השיא יוצרת את ההערכה ואת הכמיהה לעתיד הלא ידוע.סלח לי אבי כי חטאתי.אתמול, עשיתי אהבה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 28 Sep 2008 08:28:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=9953977</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=9953977</comments></item><item><title>אפוקליפסה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=9877365</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כמה נשימות מאומצות,עוצם את העיניים ומתמסר,למה? אני לא יודע.אוטם את כל הפחדים עמוק עמוק בכספת,בסוף הם ישתחררו אבל עד אז כבר יהיה מאוחר מדי.עוצם את העיניים, מחייך לעצמי ומרגיש את מגע הניילון באצבעות.עוד קופסא שחורה נפתחת והקליפר התורנית מדליקה לי את הסיגריה.מוציא את העשן ולוקח שלוק מהבירה.מתרווח בכיסא על ראש הגבעה, מוגן מפני השמש בזכות עץ האלון המתיימר מעלי.מקפיד להשאיר אך ורק מחשבות חיוביות בראש כשהפיצוצים מתחילים.סוף העולם.אפוקליפסה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 09 Sep 2008 19:53:00 +0200</pubDate><author>ns_nevolevy@bezeqint.net (Silver Fang)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11196&amp;blogcode=9877365</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=11196&amp;blog=9877365</comments></item></channel></rss>