http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067?So, The application we human like to call: "LIFE", is a Beta Version? or a Final oneheCopyright 2026 דודלי-אור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/90/10/109067/misc/18852136.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14934376<div align="right" dir="rtl">אין לי ממש תכלית לפוסט הזה.זה לא שחזרתי. זה לא שאני במצב. זה לא שמישהו יקרא את זה.לא שזה משנה בכלל. הרי עוד רגע הכל כאן נסגר. ואולי, בגלל זה אני כאן. אני בישראבלוג פחות או יותר מהפתיחה. כלומר לא עם הבלוג הזה. אבל כשאתה מבין שיש מקום שבילית בו בערך מחצית מחייך (טכנית יותר) אתה מבין שבין אם תרצה או לא תרצה הוא ככל הנראה עיצב חלק ממי וממה שאתה. לא יודע אם זה תמיד נראה עליי ובוודאי יש אנשים שאם הייתי אדם של הגדרות הייתי אומר שהם ראויים יותר. אבל אני לא נושא שום דגל. אני בסה"כ נפרד. אני חושב שבזמן האחרון אני מתחיל להבין כמה אני מתגעגע. אני מתגעגע להכל. לעבר. אפילו קצת לעבר ההוא שחשבתי שאני לא אתגעגע אף פעם. לשנים התמימות הללו, שלא באמת ידעתי להעריך בזמן אמת, כי WELL הייתי אני. היה לי קשה ולא ידעתי להתמודד. בינינו, אפשר לטעון שגם היום לא הרבה השתנה. שזה נכון ולא נכון בו זמנית ככל הנראה. אני כל כך עייף. אין לי כוחות. לא כרגע. אני מרגיש כאילו החיים שלי כאן. הכרתי כאן כל כך הרבה אנשים מדהימים וטובים. בטח רובכם לא יודעים את זה. אבל כל אחד ואחד מכם השפיע עליי בצורה כזו או אחר</div>Sat, 09 Dec 2017 08:12:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14934376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14934376http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14909062<div align="right" dir="rtl">מה ואיך לעזאזל עושים עכשיו? כולם כותבים. כולם מדברים ומה? אני ממש מתלבט אם לכתוב כאן. קצת עצוב שכתבתי קודם בפייסבוק. אבל אתה הרי יודע איפה אני כמו שאני תמיד ידעתי איפה אתה. זה עצוב שיש בי קצת כעס על אנשים אחרים שכואבים עלייך. כאילו הם מכירים אותך. ומי אני שאקח שייכות על האבל? הרי לא באמת הכרנו ואתה הרי של כולם. כמו כל אומן או דומת ציבורית. אבל מה, לא אחזור לכאן? גם אחרי כל הזמן הזה והכאב? גם כשהפצעים שלי עוד כואבים מדיי ואני עדיין מתמודד איתם פתוחים מתמיד? והרי ברור שמשהו כזה יבוא כשאני שוב פעם מזדחל לי לאט לאט למעלה. כי הרי אתה יודע איך זה. חיינו ככה תמיד. לפחות פה זה עדיין קצת RAW כמו פעם. כמו שאתה ואני יודעים. זה קצת מרגיז. כאילו כל האחרים לא מבינים. כאילו הם לא תמיד היו שם או שכן אבל הם לא באמת מרגישים אותו דבר. ואולי הם כן? ואולי זה אנחנו שפשוט כל כך כואבים שלא רואים שגם הם כאן איתנו? אולי זה כל הסיפור. אני אתגעגע אליך. פעם אולי קינאתי בך אבל עמוק בפנים תמיד ידעתי שאנחנו אותו הדבר. אתה תמיד היית הצד המוקצן. האלטר אגו שלא יוצא. אבל אתה זה שאפשר לי לצרוח את מה שהיה ל</div>Fri, 21 Jul 2017 07:52:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14909062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14909062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14703959<div align="right" dir="rtl">HeyBlue on blackTears on a riverPush on a shoveIt don't mean muchJoker on jackMatch on a fireCold on iceA dead man's touchWhisper on a screamDoesn't change a thingDon't bring you backBlue on blackOh yeah, blue on black</div>Tue, 08 Mar 2016 21:00:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14703959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14703959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14682944<div align="right" dir="rtl">בעולם של נכון ולא נכון מלא בשיט וגועל אף אחד לא יכיל לעולם בעולם שבו אתה תמיד מכביד ולא זורם הלב מזמן נדם וגם כשאתה לומד להושיט את היד לפתוח את הלב לבקש עזרה אתה לוחש בשקט אל תירא זה יעבור זה לא נורא אך אין תשובה מאף אחד בחזרה</div>Wed, 02 Mar 2016 11:20:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14682944http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14682944http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14344828<div align="right" dir="rtl">מה עושים כשהאדם שאתה אוהב אף פעם לא נמצא שם כשאתה צריך אותו? אני אוהב אותך באמת כל מה שרציתי זה אותך לצידי אבל את את יכולה להיות כל כך לא רגישה כל כך מרוחקת וקרה וחדה ומכאיבה וכל כך דוקרת ואני? אני רק בחור רגיש שכבר לא יודע איך להתמודד בחור שכל התהליך שהוא עובר זה ללמוד לבקש עזרה ואת אף פעם לא באה כשאני צריך את אומרת שאני לא סופר את הניסיונות אני אומר שאת כל כך אוהבת לשקר לעצמך בין אלפי אמיתות הרי גם היום האמת מתגלה את בעצם עוד כועסת עליי על אתמול זה כל הסיפור ובמקום לקבל חברה תומכת ואוהבת שזה כל מה שרציתי אני ממשיך לקבל את זה את הדבר הכי מכאיב בעולם ועל כל זה רק עוד דובדבנים דוקרים וחדים עם המון המון קוצים ממש בונוס מושלם אני יודע שאני לא מדמיין ונמאס לי כן יש לי צרכים! גם לי מותר לרצות! וזה ל-ג-י-ט-י-מ-י-! תפסיקי לעשות לי דה-לגיטימציה! מותר לי! זו זכותי! כל מה שאני רוצה זה לקבל את זה ממך. אבל עם כל הכבוד. אם את לא מתכוונת לתת לי את זה. באיזשהו שלב אני אשבר ואלך. כי זה לא ענין של זמן. את לא מראה נכונות. את לא מראה רצון. מבחינתך הכל בסדר.</div>Wed, 24 Jun 2015 16:28:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14344828http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14344828http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14344404<div align="right" dir="rtl">אני מנסה לדמיין רגע עולם. עולם שבו את לא צינית לזה. עולם שבו אני מנקה את עצמי מהפחדים. עולם שבו אין שיפוט. אני באמת לא מנסה לעשות את זה סביבי אבל כן יש לי גם את ההתמודדות שלי עם כל דבר ואני באמת תוהה: האם את אוהבת אותי? (לא בקטע של ילד קטן) האם את באמת בוטחת בי? האם את מאמינה בי? האם את מאמינה בנו? האם את רואה בי בן זוג אמיתי? האם את רואה בי שותף אמיתי? ואם התשובה על כל זה היא כן. אז למה כל שבוע (זו לא הגזמה) את מתרחקת ממני? באמת, בחיי שאני לא מבין את זה. ושוב, אני לא שופט. אני מבין שזה זר לי ואני לא מבין. אני אפילו לא בטוח כמה זר לי. הרי גם לי יש את הדפוס הזה לפעמים. אבל כשאני מציע את זה את מגיבה כל כך רע ואומרת לי להפסיק ואז את עושה את זה כל הזמן. אז הטיעון שזה רק מפריע לי בטל. זה שזה מפריע לי זה נכון. זה שאני אולי צריך לנקות שם דברים זה כנראה גם נכון. אני עדיין אשמח להבין יום אחד. למה בעצם להתרחק ממני כל הזמן? מה זה נותן? אני מבין שאת טוענת שאני לא נותן לך את מה שאת מצפה. אני גם יכול לומר זאת הרבה פעמים. אבל האם זו תגובה לגיטימית לאכזבה? (כי בסופו של יום זה מ</div>Tue, 23 Jun 2015 15:51:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14344404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14344404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14344342<div align="right" dir="rtl">טוב הכותרת לא מקורית אבל אני באמת חולה ואין לי כח. אז כאמור, אני חולה. רשמית יש לי וירוס. וזה באמת נכון. כל המשפחה שלי חטפה אותו. כל אחד קצת אחרת. אבל בגדול חטפנו את זה די חזק. באופן לא רשמי: הנפש שלי חלשה. אני צריך חופש ומנוחה כבר נצח. אני צריך להתנקות. קשה לי ואני מתוח וזה היה ברור שזה יגיע. קשה לי וכואב לי שאין לי אף אחד. הדר נעלמה לי. זה מרגיז אותי ברמות. אני יודע שמבחינתה הפרתי הבטחות אבל אלוהים יודע כמה היא הפרה בימי חיה ואני יודע שאם הייתי יודע שכך זה יהיה כנראה לא הייתי עושה את זה וזה מתסכל אותי ממש. אני שומע כבר את כל הצינקים שופטים אותי ותחסכו את זה ממני כי אתם לא באמת יודעים כלום ולא הלכתם מילימטר בנעליים שלי אז תנוחו. אז הדר לא כאן. ובעצם מאז שהדר לא כאן גם אין לי את המשפחה שלה. וכל החברים שלה שהיו גם שלי כבר אינם. ובלי קשר כבר מזמן אין לי באמת חברים משלי. ועכשיו עם מאיה עוד הפעם יש לי קצת חברים ממנה. גם זה עם כוכבית. כי עם כל איך שהוצגתי בסיפור הזה, כולם מסתכלים עליי עם אות קין. (זה נורא קל לשפוט מבחוץ אה?) זה מתסכל אותי ממש. והכי מתסכל אותי זה שאין שבוע שמאיה</div>Tue, 23 Jun 2015 12:42:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14344342http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14344342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14341924<div align="right" dir="rtl"> "There's a pain that sleeps inside It sleeps with just one eye And awakens the moment that you leave Though I try to look away The pain it still remains Only leaving when you're next to me Do you know, that everytime you're near Everybody else seems far away So can you come and make them disappear Make them disappear and we can stay" </div>Wed, 17 Jun 2015 21:44:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14341924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14341924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14326373<div align="right" dir="rtl">Mad Max: וואו אתמול היה יום די מחורבן. (ולא רק לי מסתבר) כל כך קיוויתי שיובה תעודד אותי בסוף היום. והו כמה שהיא עודדה אותי. אני עדיין לא מעכל את ההישג. למרות שבסתר ליבי פנטזתי עליו כבר הרבה זמן. יובנטוס במרחק שני משחקים מפאקין טרבל. מי היה מאמין? אף אחד לא ספר אותנו. לעזאזלגם אנחנו לא האמנו בתחילת העונה אחרי שדון קונטה עזב אותנו. (עכשיו קצת מוזר לקרוא לו מיסטר או דון אחרי שנטש את הספינה בטיימינג האומלל הזה. מצד שני לך תשפוט אותו, כנראה שהיו דברים מאחורי הקלעים) אבל ככל שהעונה הזו התקדמה (ובייחוד אחרי דורטומונד) התחלנו קצת להאמין. התחלקנו לטווסים שהתחילו כבר לצאת בהצהרות וללמודי האכזבות המוכים משכבר הימים שכל הזמן הזהירו להוריד את הראש כי המכה תכף תגיע. בינתיים היא עוד לא הגיעה והאמת שגם אם תגיע יאמר לזכותו של אלגרי שברמת עונה בודדת הוא כבר עבר את קונטה. אז נכון מקס הוא לא אנטוניו. הוא לא מסמל את הרוח היובנטינית. אותה גרינטה מפורסמת שאי אפשר באמת לכמת אותה או להסביר אותה במילים. ונכון שאם קונטה הוא לוחם סוחף וכריזמטי בעל שיער שופע שהו</div>Thu, 14 May 2015 12:41:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14326373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14326373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14319099<div align="right" dir="rtl">שברור שאת לא באמת רוצה</div>Wed, 29 Apr 2015 23:54:00 +0200lior.windmiller@gmail.com (דודלי-אור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=109067&blogcode=14319099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=109067&blog=14319099