<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>החלון הפתוח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815</link><description>במובן מסויים, אני ג&apos;ייקוב הורנר</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 מודרניסט. All Rights Reserved.</copyright><image><title>החלון הפתוח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815</link><url></url></image><item><title>&amp;quot;ריקי-טיקי טאבי&amp;quot; מאת רודיארד קיפלינג + הערת שוליים קולוניאלית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1779034</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;במאורה לתוכה נדחק
קראה עין-אדומה לעור-מקומט.
הסכת לעין, אומרת בלי קול:
&quot;נאג, עם המוות צא במחול!&quot;

ראש בראש עין בעין,
(שמור על קור רוח, נאג.)
זה יגמר כשימות אחד מן השניים;
(בזמנך החופשי, נאג.)
סיבוב מול סיבוב ופיתול מול פיתול -
&lt;SPAN lang=HE style=&quot;FONT-SIZE: 10pt; FONT-FA&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 15 May 2005 17:15:00 +0200</pubDate><author>modernist.blog@gmail.com (מודרניסט)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1779034</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=107815&amp;blog=1779034</comments></item><item><title>הערת שוליים קולוניאלית ל&amp;quot;ריקי-טיקי טאבי&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1779017</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רודיארד קיפלינג נחשב, ובצדק גמור, לנביא האימפריאליזם הקולוניאליסטי. די להציץ שוב בבית הראשון של שירו הידוע:

הנף את נטל האדם הלבן
שלח לפנים את הטובים שביורשיך—
לך, כפות את בניך בניכר
לטפל בכל צרכי שבוייך;
לשרת, ועול כבד על צוארם,
אנשים תועים ופרועים—
העממים הקודרים שזה לא כבר לכדת
חציים שדים וחציים ילדים. (1)
&lt;P class=MsoNormal dir=rtl style=&quot;MAR&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 15 May 2005 17:13:00 +0200</pubDate><author>modernist.blog@gmail.com (מודרניסט)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1779017</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=107815&amp;blog=1779017</comments></item><item><title>טוברמורי מאת סאקי (ה.ה. מונרו)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1612395</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היה זה אחר צהריים שטוף גשם וקריר בשלהי אוגוסט, העונה הבלתי מוגדרת בה בטוחות עדיין החוגלות מרע ואין מה לצוד – אלא אם תוחם עצמו הצייד לאיזור הצפון, בקרבת תעלת בריסטול, שם באפשרותו לדהור באופן חוקי בעקבות צבאים אדומים ושמנים. אחוזתה של ליידי בלאמלי לא היתה בצפון, בקרבת תעלת בריסטול, כך שבאחר צהריים מסויים זה התכנסו אורחיה כולם סביב שולחן התה. יתר על כן, חרף שיממון העונה ובנאליות האירוע, לא היה בקרבם זכר לאותה לאות עצבנית הטומנת בחובה אימה מפני הנגינה בפיאנולה, או לאותה תשוקה כבושה למשחק ברידג&apos;. תשומת ליבה הגלויה ופעורת הפה של החבורה הוקדשה כולה לאישיותו הגסה והשלילית של מר קורנליוס אפין. מכל אורחיה של ליידי בלאמלי, היה המוניטין שלו העלוב ביותר. מישהו כינה אותו &quot;חכם,&quot; והוא זכה בהזמנה בשל ציפייתה הקלושה של מארחתו שיפגין לפחות חלק כלשהו מפיקחותו לשם בידור יתר האורחים. עד שעת התה לא עלה בידה לגלות באיזה תחום, אם בכלל, התבטאה חוכמתו. הוא לא גילה שנינות ולא היה אלוף קרוקט, בעל כוחות היפנוט או במאי הצגות חובבים. גם חיצוניותו לא הפכה אותו לגבר שנשים נכונות לסלוח לו במידה רבה את רפיון שכלו. הוא הת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 09 Apr 2005 14:02:00 +0200</pubDate><author>modernist.blog@gmail.com (מודרניסט)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1612395</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=107815&amp;blog=1612395</comments></item><item><title>עצרו את כל השעונים, מאת וו. ה. אודן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1571139</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עצרו את כל השעונים, נתקו את הטלפון
אל תניחו לכלב על נתח דשן לרטון,
הסו את הפסנתר ולקול תופים עמומים
הוציאו את הארון, קראו למקוננים.

תנו למטוסים לייבב במעגלים מעל ולשרבט
על פני השמיים את המסר &apos;הוא מת&apos;,
קישרו סרטים שחורים לצואריהן הלבנים של היונים ברחובות,
חבשו לכל שוטר תנועה כפפות כותנה שחורות.

הוא היה הדרום שלי, המזרח, המערב והצפון
&lt;SPAN lang=HE style=&quot;FONT&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 30 Mar 2005 12:55:00 +0200</pubDate><author>modernist.blog@gmail.com (מודרניסט)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1571139</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=107815&amp;blog=1571139</comments></item><item><title>הטיגריס של מרת פאקלטייד מאת סאקי (ה.ה. מונרו)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1553077</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מרת פאקלטייד רצתה לירות בטיגריס, והתכוונה לעשות כן. תאוות הרצח לא השתלטה עליה לפתע, והיא לא חשה שעליה להותיר את הודו, בעזיבתה, ארץ בטוחה וטובה לבריאות משהיתה כשהגיעה, בצמצמה במעט את שיעור הטורפים למליון תושבים. המניע הדחוף לצעידתה בעקביו של נמרוד היה העובדה שלונה בימברטון נישאה לאחרונה אחד עשר מיילים במטוסו של אוויראי אלג&apos;יראי, ולא דיברה על שום דבר אחר; רק פרוות טיגריס שהושגה באופן אישי בצירוף בציר שופע של צילומי עיתונות עשויים להתמודד עם דבר שכזה בהצלחה. מרת פאלקטייד כבר שיוותה בנפשה את ארוחת הצהריים שתערוך בביתה ברחוב קורזון, כביכול לכבודה של לונה בימברטון, כאשר עורו של הטיגריס תופס את רוב החדר ואת כל השיחה. היא תכננה כבר בליבה את מכבנת טפרי הטיגריס שתיתן ללונה בימברטון ליום הולדתה הבא. בעולם שההשפעות החזקות ביותר בו אמורות להיות רעב ואהבה היוותה מרת פאקלטייד חריג; במעשיה ובמניעיה שלטה בעיקר הסלידה מלונה בימברטון.הנסיבות נראו נוחות. מרת פאקלטייד הציעה אלף רופיות עבור הזדמנות לירות בטיגריס ללא טרחה וסיכון מופרזים, והמקרה גרם שכפר סמוך יכול היה להתפאר בהיותו מקום ביקור מועדף עבור חיה ב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 26 Mar 2005 00:55:00 +0200</pubDate><author>modernist.blog@gmail.com (מודרניסט)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1553077</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=107815&amp;blog=1553077</comments></item><item><title>&amp;quot;השניים&amp;quot; מאת וו.ה. אודן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1533410</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתה העיר ואנו אורלוגין.
אנחנו מגיני השער בסלעים.
השניים.
משמאלך ומימינך,
ביומך ובלילך,
נועצים עיניים.

נבון יותר שלא לשאול מה הגורל עולל
לאותם שבחרו מפקודותינו להתעלם,
 בגלל
שעבורם היינו הסופה, היינו השונית,
&lt;SPAN lang=HE sty&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 21 Mar 2005 02:30:00 +0200</pubDate><author>modernist.blog@gmail.com (מודרניסט)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1533410</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=107815&amp;blog=1533410</comments></item><item><title>&amp;quot;אסמה&amp;quot; מאת סאקי (ה.ה.מונרו)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1533400</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;כל סיפורי הצייד הם אותו דבר,&quot; אמר קלוביס; &quot;ממש כפי שכל סיפורי מרוצי הסוסים הם אותו דבר, וכל—&quot;


&quot;סיפור הציד שלי לא מזכיר במאום שום סיפור ששמעת אי פעם,&quot; אמרה הברונית. &quot;זה קרה די מזמן, כשהייתי בערך בת עשרים ושלוש. לא גרתי בנפרד מבעלי אז; אתה מבין, אף אחד מאיתנו לא היה יכול להרשות לעצמו להציע לשני קצבה הולמת. למרות כל מה שספר מִשלי עשוי לומר, העוני מאחד בתים רבים יותר מאלה שהוא מטיל בהם פירוד. אבל תמיד צדנו עם להקות כלבים נפרדות. כל זה לחלוטין לא קשור לסיפור.&quot;


&quot;לא הגענו למפגש הציידים עדיין. אני מניח שהיה מפגש,&quot; אמר קלוביס.

&lt;SPAN lang=HE style=&quot;FONT-SIZE: 10p&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 21 Mar 2005 01:58:00 +0200</pubDate><author>modernist.blog@gmail.com (מודרניסט)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=107815&amp;blogcode=1533400</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=107815&amp;blog=1533400</comments></item></channel></rss>