http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181כל אדם זקוק למקום שבו יוכל לצאת מדעתו בשלווה...heCopyright 2026 sophe. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181http://f.nanafiles.co.il/upload/12006/IsraBlog/104181/misc/4856578.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8945666<div align="right" dir="rtl">דרושה רק פעם אחת. פעימה בודדה ששווה את כולן. שניה אחת לבדה מתעצמת לעומת הנצח כולו. רגע יחיד יתאדר מול כל היקום. עוצמה שקטה תעמוד לבדה ברעש מחריד ששווה את הכל. שמחה רגעית מול כל הפחדים כולם. מילה לא באמת תתאר את הכוח שבאותו הרגע. ** צמרמורות בגוף ופרפרים בבטן כשאתה עולה לי בראש. פעם בחודש וחצי בערך אני זוכה לראות אותך, ואתה מפציר שאני אפרד ממך. לא מגיע לי מישהי כמוך, אתה אומר. תמצאי לך ג'ובניק שחוזר יומיות, לא קרבי שעושה 16-5. ולא משנה אם זה פעם בחודש או פעם בשנה. כי כל התחושות כולן מתכווצות ומתעצמות לאותם רגעים שאנחנו יחד. מה זה שווה לא להיות איתך, אם כשאני איתך כלום לא משנה? הכל צבעוני ובהיר ולא מפריע לאף אחד. אתה הנסיך שלי. אתה רק צריך להבין את זה. 2 בלילה ומחר חוזרים לצבא. לילה קסום (בלעדייך.)</div>Sun, 06 Apr 2008 02:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8945666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=8945666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8696476<div align="right" dir="rtl">כבר שנים שאני רוצה את השיר הזה. האימיול שלי בגד בי במשך חודשים. פתאום הוא עובד, ואני שומעת את השיר ומרגישה כמו ילדון שקיבל סוכריה ענקית וורודה. ריתוק 35. מסתבר שבצבא לא אוהבים שהחיילים שותים אלכוהול. במיוחד לא ב3 לפנות בוקר שישי. ובמיוחד לא כשזו בת יחידה עם עוד 13 בנים. מסתבר. אז קיבלתי 35 יום ומתוכם כבר עברו 21. ממתוכם עקצתי 3 גימלים,1 הפנייה,1 אפטר. "ואני ראיתי ברוש שניצב אל פני השמש, בחמסין, בקרה, אל מול פני הסערה" ואני מתקשה לעמוד. לבדי, מול אש ומים. או לפחות מול מסגרת צבאית ענקית שכזו. עכשיו שיש לי פז"מ מכובד משו של שנה. האמצע. מתחילה לראות כמה עברתי עד עכשיו ומנגד כמה רחוק לו הסוף. כמה אני לא מתאימה, וכמה דברים טובים ואחרים יש לי לעשות מאשר מה שאני עושה כרגע. כל דבר חוץ מלעשות מודיעין. כל דבר חוץ מלעשות בדיוק מה שאומרים לי לעשות במשך כל זמן נתון. לפחות יש לי אותו. וזה מרגיש כמו רומן מטורף. כמו סרט שאני מסתכלת עליו מהצד. הרי זה לא הגיוני אפילו שאני אהיה ככה. שאני אהיה בזוג מאוהב. עד מעל הראש. שאני אהיה חלק מהמבטים הלא פוסקים, דיבור בין עיניים שאף אחד</div>Sun, 24 Feb 2008 16:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8696476http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=8696476http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8596409<div align="right" dir="rtl">לא יודעת באמת איך הגיע המצב ואיך זה קרה. מאיפה באו הפרפרים בבטן, והחיוך שלא יורד מהפנים. לא שמתי לב איך התפתחו הגעגועים, ואיך השינה בכפיות וחיבוקים עושה טוב על הלב. מתי כל זה הספיק לקרות? 3 שבועות מאז שהכרנו? אולי פחות. ומהשניה הראשונה שתינו ראינו שזה כל כך אחרת. החיבור כל כך שונה מכל מה שהיה עד עכשיו, ניצוץ שכזה בעיניים אי אפשר לזייף, או לחכות שיבוא. וגעגועים מטורפים לבנאדם שרק עכשיו הכרתי. פתיחות כזאת לא הכרתי. ואולי אני מסונוורת מאהבה, לא באמת אכפת לי. אז הוא מדהים. ואף פעם, אף אחד, לא גרם לי להרגיש כזאת מדהימה ונאהבת כמו שהוא נותן לי להרגיש, וזה בערך הדבר הכי מושלם לישון איתו מחובקת כל הלילה ולהתעורר ולראות אותו מחייך. אז אני מאושרת. מצאתי משהו מדהים ושמח לי. מסתבר שעוד קיימים כאלה דברים? רק שלא יאבד ואני חשבתי שהתמימות מתה. שבוע מקסים. (מהטיול במונפורט ברגילה)</div>Fri, 08 Feb 2008 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8596409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=8596409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8413267<div align="right" dir="rtl">There's a little black spot on the sun todayIt's the same old thing as yesterday... נראה לי בתנך זה היה רשום..אין חדש תחת השמש?..השמש מסתובת ואנחנו קטנים. לא יודעת. עכשיו רגילה. מחר ראשון ואין צבא. נראה לי אנשים שלא בצבא לא יכולים להבין את האושר שבלהיות רגוע במוצ"ש. לא להתבאס ממחר, לא לארוז את התיק.. לא לקום אחרי שעתיים שינה ולנסוע 3 שעות ברכבת רק כדי להגיע למקום שאתה אף פעם לא רוצה להגיע אליו. זה לא מרמור. פשוט כמו שאני תמיד אומרת.. צריך לדעת מה זה רע, כדי להבין מה זה טוב באמת. רגילה היא דוגמא טובה לאיך בנאדם יכול להיות פשוט מאושר מזה שהביאו לו שבוע להיות בבית ולעשות מה שבא לו. אושר טהור. חשבתי עלדברים שאני רוצה לעשות. קל להסתכל על רשימות. אחרי הצבא... עגיל בלשון עוד קעקוע קורס צלילה באילת שבוע בסיני (ממש יומיים אחרי השחרור) לחסוף כסף לטיול. לגור בקיבוץ. עוד נזם. ראסטות. חוצה ישראל, בטיול רצוף להתנדב. ברגילה... לטייל ללכת להופעה(?) להתחיל לשנות את החדר ללכת להצגה לנוח :) להתחיל לסרוג שאל נראה לי משהו אצלי השתבש. יצר המרדנות והרצון לעשות הכל אחרת</div>Sun, 13 Jan 2008 03:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=8413267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=8413267http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7925922<div align="right" dir="rtl">לא נראה לי אי פעם שמתי באיזשהו בלוג שלי תמונה שלי. אבל יש לי תספורת חדשה. והיא קצרה. וזאת אני. ואפילו עם מדים. סופ"ש מדהים.</div>Thu, 15 Nov 2007 14:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7925922http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=7925922http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7632962<div align="right" dir="rtl">לעד אני אמשיך להסתחרר ולהסתובב בשכרון חושים מהפנט מכל מה שסביב עיניים חוקרות וכמהות לעוד. לעד אני אמשיך לחלום, לעוף ולהתעלות על כל האנשים והמחשבות. לעד אני אמשיך ולא אעצור אתהפך ואקום אסתובב ואשוב לאותו המקום. לא אפסיק להסתחרר, לא אחלום ולולרגעלחדול מכל זה. כי זה מה שנשאר, זה מה שיש וזה כל מה שבעצם אי פעם היה צריך. כל כך נפלא. אהבה צוף</div>Wed, 10 Oct 2007 03:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7632962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=7632962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7534822<div align="right" dir="rtl">חדש ונקי, פלסטיק נוצץ בעטיפת סרטים כחולים. אז כנראה שקשה להיות בנאדם טוב. חג שמח. </div>Thu, 27 Sep 2007 19:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7534822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=7534822http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7406516<div align="right" dir="rtl">צעיר לנצח. לנצח להיות אני כמו שאני לנצח להיות חופשיה לא להתבגר לא להפסיק לעשות שטויות לא להפסיק לאהוב. לנצח לטייל ולהתפעל לעולם לא לעצור. נשימות רכות מתוכן על ערב שקט. המון אנשים בפנים שקט מתוק מבחוץ. להיות לבד ולהיות איתם. רק כשאתה צעיר אתה יכול לעשות כל כך הרבה בלי שום השלכות. וזה לא משנה שזה אתה, או אחר זה הרצון לחופשיות זה הצורך לריגוש. אל תיעלב. צעירה לנצח... בינתיים בצבא.</div>Sun, 09 Sep 2007 04:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7406516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=7406516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7360253<div align="right" dir="rtl">ותמיד כשקמים בבוקר הכל טיפה יותר בהיר. אז אחרי לילה חשוך, התעוררתי לבוקר עם קצת יותר אור. אפילו עם שמש וים וחברים. והיום הלכתי לסרט עם החברות והתלבשתי יפה, ורק בשבילי. ולא ראיתי אותך, ולא התקשרתי לאחר. הייתי רק אני. אבל עכשיו עוד פעם לילה, ועוד פעם חשוך והרגשות חוזרים כמו שתמיד קורה כשנהיה לילה. אז יותר קשה... אבל יותר קל מאתמול. ומחר בסיס שזה משום מה מביא לי נחמה כלשהי.שגרה, אנשים מעולם אחר. עולם אחר. "So far, you see the skyYou cry, you don't know whyIt's joy, it's happinessThe rainbow makes you feel high" אז אני אלך לישון. ואני אקום ואלך לבסיס. והכל יהיה טוב. באמת. וגם אם אני אהיה לבד, זה לא יהרוג אותי. השדים בסוף נעלמים... הם חייבים. לילה טוב</div>Sun, 02 Sep 2007 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7360253http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=7360253http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7351955<div align="right" dir="rtl">נראה לי שכל החומות מסביבי קרסו. הקירות שהיו לי לביטחון והעמודים שהחזיקו את הכל נפלו עלי אחד אחד. לאט לאט. ואני אבודה עומדת בין ההריסות בתוך החורבות של מה שהיה רשת הביטחון שלי ולא מבינה איך כל זה קרה. ואתה כבר לא אתה, וגם אין מישהו אחר. אני כל כך רוצה לבכות וזה פשוט לא הולך. זה הסוג הכי נורא. בכי שצועק מבפנים ומבחוץ לא מצליח לצאת. צעקה חזקה שנשארת כלואה. זה הרצון שלי פשוט לבוא ולצעוק עלייך, להרביץ עד שתתעורר או תשתנה. וזה התשוקה לתשוקה הזמנית איתך והרגש שלא קיים עם אחרים. וזה פשוט לרצות ולשכוח מכולם, להתחיל מההתחלה בצורה אמיתית. אז לפחות פעם היה לי את האומץ, עכשיו אני כבר לא יכולה. לא בלי קירות בטחון. אני לא רוצה ללכת לישון.</div>Sat, 01 Sep 2007 05:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (sophe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=104181&blogcode=7351955http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=104181&blog=7351955