http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032חורף. חיבוקים. גשם. אהבה.heCopyright 2026 מומיקה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=10314722<div align="right" dir="rtl"> לא היו צעקות ולא בכי.דיברנו בשקט בשקט כאילו אחנו איזה זרים.ואנחנו באמת כאלה. הייתה את השתיקה המביכה שאין יותר מה להגיד שתלך ואל תחזור לא רוצה יותר לראות אותך, אז העדפתי למצוא נושאי שיחה כדי לא לבהות בך ולחשוב מה גרם לך לעזוב. ומה לעזאזל אתה רוצה עכשיו ולמה חזרת הרי במילא אתה תעזוב שוב. נכנסו לחדר ואמת שהכדור במגרש שלי כי אצלך הוא אף פעם לא היה.וגרמת לי לחשוב שאולי משהו בי לא בסדר. והשפלתי מבט כשבעצם אתה זה שצריך לעשות זאת.ונשארתי לבד בחדר כשהיינו בעצם שנינו. אבל אתה לא באמת קיים.היה מרחק קטן מאיתנו אבל תהום שלם בנינו.רציתי להגיד מספיק דיבורים יותר מעשים רציתי לחבק אותך אבל נרתעתי כי הבנתי שלחיבוק יהיה עבורי משמעות ובשבילך לא. תמיד אהבתי ליצור דרמות סביבי אבל הפעם לא נכנעתי אמרתי שאני לא רוצה לראות אותך ושזה בסדר אני מבינה. אמרת שאז הייתי קטנה ואני טענתי שהתבגרתי לפני זמן אז אמרת שאז לא יכולתי להבין ואני טענתי שהבנתי הכל שבעצם לא הבנתי כלום לא למה עזבת לא למה אני במצב הזה לא למה חזרת.אמרת שעכשיו הכל יהיה שונה. שאתה תתקשר ואתה תבוא ותיהיה מה שלא היית הרבה זמן-בן אדם.כמה קל</div>Sat, 20 Dec 2008 20:22:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=10314722http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=10314722http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=10018267<div align="right" dir="rtl"> Will I ever make it home,will I ever leave the groundLeave this place so far behind till there is no turning backWill i ever make it home,get to where I wanna be,find the ones who wait for me to the place were i belong Do they miss the way I lookDo they miss the way I touchDo they know just how I feeloh i wish and pray that they couldCan I hold on very longCan I make it through the nightCan you hear me when I callWill I ever make it home כבר שכחתי איך נראות פנייך. אני מנסה להאחז בתקווה שאולי יום אחד תשוב אליי.אני אקבל אותך ככה.ללא תנאים. לא אדרוש לא הסברים ולא כלום רק שתחזור.ותחבק אותי.כמו שאף פעם לא עשית ואני פשוט אגיד תודה. כי אין לי מה להגיד יותר. אולי תודה על זה שחזרת שעכשיו אתה איתי ואתה יותר לא תעזוב. אני אפילו לא אצעק,ולא אבכה כי אני יודעת שזה מבריח אותך.אף פעם לא יכולת להתמודד עם זה.כזה פחדן. ועכשיו הכל מתברר אני לא באמת יכולה להשתחרר ממך. אני רק רוצה להזכר בפנייך. עוד טיפה..רק עוד קצת. נעלמת.אבפילו בחלום את מטושטש.גם שם אתה בורח אז מי אמר שהמציאות לא דומה</div>Sat, 11 Oct 2008 20:30:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=10018267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=10018267http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9972578<div align="right" dir="rtl"> "הלילה היה קריר למדי אז היא התכנסה בתוך השמיכה ועטפה את עצמה בשלווה שלא אופיינת לה. היא רצתה להמשיך לפטפט אך לא נותר בה כוח אז היא עלתה למיטתה העליונה ונתנה לעצמה לחלום. בבוקר כשצילצל השעון המעורר היא קמה לאט לאט ובזהירות בשביל לא להעיר את הבנות האחרות התארגנה ויצאה לדרכה. היה קר באותו הבוקר,יותר קר מהבקרים האחרים. היא נכנסה לאוטו וידעה שהיום זה יום מיוחד. בעודה נוסעת החלון היה פתוח היא הוציאה את ידה וניסתה לתפוס את הרוח.כן,היא יודעת שזה לא אפשרי אבל היא שיחקה עם זה. היא הרגישה טיפות גשם.ואבק כיסה את הדרך. סוף סוף הדמעות,סליחה הטיפות הגיעו. היא חיכתה זמן רב לטיפות הגשם המיוחל הזה.באותם רגעים היא כאילו נולדה מחדש. לא הרבה אנשים יגידו שהגשם עושה להם טוב הם אפילו יטענו שהם הולכים ונסגרים עם תחילת עונת החורף אך לא היא. היא נפתחת.היא חשופה ופגיעה כל כך. כל החרדות,הצער,האושר,השמחה,הצלקות שיש בתוכה חשופות לעיניי כל העולם. והיא כבר לא פוחדת.בעונה הזאת היא לא מפחדת להביא לאנשים להתקרב אליה. ההפך הוא הנכון.היא רוצה שיעטפו,שיחבקו אותה.היא מוצאת פורקן באנשים. גשם הוא אחד הדברים</div>Wed, 01 Oct 2008 22:46:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9972578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=9972578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9328676<div align="right" dir="rtl"> שום דבר לא יכול להציל אותה. זה היה לילה גשום כמו כל הלילות בחייה של אנה,היא ישבה על אדן החלון והציצה לעבר החופש שתמיד קסם לה. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא אהבה לשבת שם ולבהות במיסתורין של הלילה. אם אנה הייתה יכולה לבחור איזה חיה היא יכולה להיות היא הייתה בוחרת ללא ספק בציפור. כמה חופש יש לציפור,חופש.. מאז שאנה קטנה היא הייתה כלואה בנבכי העבר. העבר רדף אותה והיא רק רצתה לברוח ממנו.כמובן שהיא לא הצליחה אז היא ויתרה.ותרנית גדולה האנה הזאת. לא נותר בה כוח.גם לא דמעות. פעם היא הייתה בוכה היא טענה שזה משחרר אותה וגורם לה לרצות לחיות,זה כל כך מתאים לאנה לנהוג ככה ולחשוב אחרת. היא מנוגדת לחלוטין וזה מה שיפה בה.באנה שלי. היא אוהבת לשיר אז היא שרה בחדר.סוגרת את החלונות הגבוהים את הדלת מברזל ולא נותנת לאיש להקשיב לה. היא מדמיינת קהל שמקשיב לה ורוקד לזיופים שבוקעים מקולה הצרוד להחריד.הם אוהבים אותה היא חושבת לעצמה,אוהבים.. היא ניסתה לגמור עם עצמה פעם. היא לא הצליחה ועל זה היא בוכה.כן..היא עוד הפעם בוכה אבל עכשיו היא בוכה בפעם האחרונה. אני זוכר שהיא אמרה לי שהיא אף פעם לא ידעה א</div>Sun, 08 Jun 2008 00:05:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9328676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=9328676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9215802<div align="right" dir="rtl"> מכונית אדומה.ים.ירח מלא.כוכבים.אני והוא.</div>Mon, 19 May 2008 20:30:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9215802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=9215802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9156810<div align="right" dir="rtl"> היא סוגרת את החלון ונותנת לעשן סיגריות לחנוק אותה. כבר הרבה זמן היא רוצה לגמור עם עצמה.רק שאף פעם היא לא מעיזה. כואב לה מידי וגם כי היא מפחדת.מפחדת מהמקום שהיא תגיע אליו. אבל מה עדיף לשוות ולחכות למשהו יותר טוב או לסיים את זה ולדעת בידיוק לאן את הולכת.שקר.את לא יודעת לאן את הולכת. המוות הוא לא דבר בטוח. כבר כמה זמן היא מנסה לחנוק את עצמה. היא מדברת המון,פטפטנית גדולה הילדה הזאת,אבל היא אף פעם לא נשמעת. היא צועקת בקולי קולת אבל הצעקה משמיעה דממה חירשית. היא היא יכלה היא הייתה מבקשת ממישהו לקחת אקדח ולירות לעברה. כדור אחד זה מספיק,בחיי אפילו כדורים לא אוהבים אותה,בעצם שניים.אחד בראש אחד בלב. אם בראש זה לא יצליח אז ינסה בלב שם הוא בטוח יצליח.הוא גם ככה פצוע והכדור הזה יגמור אותו סופית. היא כזאת אגואיסטית.חושבת רק על עצמה. איך היא יכולה להפוך את העולם שלה לעולם יותר טוב. אבל למה היא מתלוננת?!הרי אין לה וגם לנו על מה להתלונן אנחנו כיערנו את העולם שלנו על ידי המעשים שלנו. כן כן,מה אתם כל כך המומים אנחנו כיערנו אותו.תרתי משמע. גם להתלונן וגם לא לעשות כלום.זה כול כך מתאים לנ</div>Fri, 09 May 2008 22:28:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=9156810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=9156810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=8982590<div align="right" dir="rtl"> עשן הסיגריות התפשט במהרה. היא אהבה את הריח ואת המראה שזה הקנה לחדר ולהרגשה העצמית שלה. היה משהו מאוד מושך בלראות את עצמך מבעד למראה,יושבת עם הסיגריה ביד וחושבת על מהות העולם. מסביבה היו כוסות ריקות של קפה. היא התמכרה לטעם המריר של הקפה שהיא עצמה הכינה. אף פעם היא לא הייתה טובה מספיק.אפילו בלהכין קפה לעצמה. היא לא שטפה את הכוסות היא העדיפה לקחת חדשה כל פעם.העצלנות הזאת עוד תהרוג אותה. החלון הקטן,היחיד שהיה בדירה היחיד שלה,היה סגור.היא פתחה אותו אך ורק כשהיא הרגישה צורך להתנקות מכל הזוהמה. היא יכלה לשמוע ממרחקים את רעש העולם. פעם העולם היה מקום תמים,נכון הוא לא היה ולאיהיה אף פעם בטוח אבל עדיין הוא היה תמים,עכשיו הכל אוטומטי. חסר רגש.אגואיסטי למדי.אנשים חושבים רק על עצמם.ומי שלא חושב על עצמו לא יכול לשרוד. יש משפט כזה שבחיים היא לא הבינה,למה דווקא החזק שורד?! מי זה החזק ומי קבע שהוא כזה?! האם הוא חזק כי הוא משתמש בכוחאו האם הוא חזק כי הוא משתמש עם הלב שלו..? הדירה הייתה מבולגנת.היא אהבה אותה ככה.כי רק ככה היא הרגישה שיש איתה מישהו והיא לא בודדה. היא לא אהבה לצאת לרחוב</div>Sat, 12 Apr 2008 18:28:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=8982590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=8982590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=8937303<div align="right" dir="rtl"> I would hold you in my arms I would take the pain away Thank you for all you've done Forgive all your mistakes There's nothing I wouldn't do To hear your voice again Sometimes I wanna call you But I know you won't be there Some days I feel broke inside But I won't admit Sometimes I just wanna hide 'Cause it's you I miss And it's so hard to say goodbye When it comes to this כי אמרו לי שאני דומה לך. שאני מתנהגת כמוך. ואתה חוזר כמו חלום רעשהתגשם. ואתה האיש ללא שם שאיבד את דרכו. אתה מסתתר בין העצים ונותן לירח להאיר את הנשמה שהלכה לאיבוד. אתה פוסע ברחוב הנשמות הטהורות ומריש שאתה אינו שייך. החנויות נסגרו כבר ממזמן האנשים העייפים הלכו לביתהם כדי שמחר יתככוננו לעוד יום עבודה מפרך. אתה מטייל ורואה את האור בוקע מהחלון. רוצה להכנס אך אין לך אומץ.תמדי היית פחדן שמפחד מהצל של עצמו. - היא מציצה מהחלון ורואה את האיש ללא שם שאיבד את דרכו. צביטה כואבת ברסיסים שנשארו מהלב השלם. הוא מתחיל לדמם. את מנסה לעצור את הזרם,מנסה להחזיק,הוא נפול. קול ניפוץ חזק נשמע בשקט. - חזרתם</div>Fri, 04 Apr 2008 19:50:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=8937303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=8937303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=8862909<div align="right" dir="rtl"> וכך היא שתתה את הוודקה שלה וישבה בדירתה המדכאת והריחה עשן של אישה מתה. האזינה לשירי כאב על אובדן הרס וייאוש. עלוב ומעורר רחמים, אבל לפעמים גם סתם להרגיש זה מספיק.לא משנה אם זה כואב או לא כואב העיקר להרגיש.</div>Sat, 22 Mar 2008 23:21:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=8862909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=8862909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=7837771<div align="right" dir="rtl"> השיר הזה מזכיר לי תקופות. וזה מזכיר לי אותי.אותי הישנה. וזה מזכיר לי אותך.אהבה ראשונה. וזה מזכיר לי אותך.חברה. וזה מזכיר לי את הטיול לפני שנתיים. וזה מזכיר לי אותך.שאיבדת אותך. וזה מזכיר לי את שלושתנו ביחד.ושלושתלנו לחוד. וזה מזכיר לי את התצלום הראשון. וזה מזכיר לי כמה אני אוהבת את החודש הזה. יש בו משהו קסום. עכשיו הכל אחרת.עכשיו הכל שונה. אבל אני מתגעגעת.אלייך ואלייך.ואליהם. ובמיוחד אל טיפות הגשם של חודש נובמבר. השיר הזה גורם לי לצמרמורת.כל פעם מחדש. כבר שכחתי מה שיר יכול לחולל. לפעמים הייתי רוצה שזה ישאר כמו שזה תמיד היה. When I look into your eyesI can see a love restrainedBut darlin' when I hold youDon't you know I feel the same'Cause nothin' lasts foreverAnd we both know hearts can changeAnd it's hard to hold a candleIn the cold November rain - And when your fears subsideAnd shadows still remainI know that you ca</div>Sun, 04 Nov 2007 20:20:00 +0200ani406@walla.com (מומיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103032&blogcode=7837771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103032&blog=7837771