http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918And even left alone one day, aint gonna change, it's not my world.. Before me there's a road i know, the one i chose, myself to go...heCopyright 2026 Manula. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=11418831<div align="right" dir="rtl">וואו. בהחלט התקופה הארוכה ביותר שעזבתי. אפשר לומר שכל חצי שנה לבערך נתתי ביקורון בישרא, לראות אם מרכז חיי הרשת שלי מגיל התיכון עדיין שוקק חיים. הייתי אומרת שאני מתגעגעת, אבל אני חושבת שאני לא. עם כמה חברים שרכשתי פה, וכמה שהיה לי כיף לשפוך את הלב בפני אנשים שלא ראיתי בחיי {וכמה שכן} אני חושבת שזה אולי המקום היחיד שלא התגעגעתי. לרגע לא יכולה להאמין כמה שנתיים נראות כמו נצח, כמה דברים ומפגשים וצבא וטיול גדול ואהבה ובגידה וחברים וטיול יותר גדולומשפחהוטראומות.. וכמה הרבה נכנס בשנתיים. וכמה אני כל כך לא אותו בן אדם מאז... וכמה אני כן. אבל חזרתי לרגע. לתקופה קצרצרה של שבוע וחצי, עד העזיבה הבאה שלי את ארץ הקודש. כי אולי כל ההרגשה הזאת של "אני לא מתגעגעת" היא שקר אחד גדול, שצריך לבחון. אולי חסר לי היומן + תגובות הזה. אכן, הרוב הגדול של הבלוגרים שלי כבר מיצה את זמנו פה. העתודאי אומנם פה, ובכל הכוח. אולי גם טל. והמשוגעת. <FONT col</div>Fri, 27 Nov 2009 23:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=11418831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=11418831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=7086122<div align="right" dir="rtl"> נראה לי שזה הולך להיות ארוך. יחסית. עבר כבר חודש ומשהו מאז הפוסט האחרון. קרו גם הרבה דברים. זה מוזר כזה.. כל כמה ימים רציתי לפרסם איזה משהו חדש, ואז באתי, וקראתי את הפוסט האחרון, ופשוט לא הייתי מסוגלת. ואני יודעת שזה ישמע ממש מוזר, אבל איכשהו הרגשתי שאם אני אכתוב משהו חדש, כאילו כל מה שהיה פה על אביחי יעלם. ולא רק מהבלוג.. בכלל מהתודעה. אומרים שאחרי מקרים כאלה צריך להמשיך בחיים כמו לפני.. אבל כשמנסים לעשות את זה- יש מן תחושה מסויימת של בגידה באותו בנאדם, כאילו שכחתי ממנו. אני לא אומרת שהפסקתי את כל החיים שלי באותו רגע. המשכתי אותם יופי, וכרגיל. רק שכל פעם שהיה לי קצת רע בגלל משהו קטן כזה או אחר, או כל פעם ששמחתי בגלל דבר מסויים, או שצחקתי בגלל איזו בדיחה שחורה.. תמיד בסוף היום זה הרגיש לי אשם. ואני לא יודעת להסביר אפילו למה. אני יודעת- שאין סיבה. אבל זה משהו שפשוט אני לא מסוגלת לשלוט בו. פשוט אין דרך נכונה להתנהג או להרגיש במצב כזה. פשוט לא לשכוח. בכל מקרה, החלטתי שאני חיבת לעדכן קצת. לפחות ביום- יומיים האחרונים. מחר יום האהבה, ט"ו באב, וויפי דיפי דו. כל הקניונים הפכו להיות</div>Mon, 30 Jul 2007 00:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=7086122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=7086122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6810623<div align="right" dir="rtl">שבוע לא משהו. הרבה דברים קטנים בחיים שלי, אבל כמו שכתבתי בפוסט האחרון.. לא ידעתי עד כמה אני צודקת כשדיברתיעל דברים הרבה יותר גרועים מהבעיות הקטנות שלי. חבר מהקורס נהרג לפני כמה ימים. זה היה אחד הדברים שהכי קשה לעכל. כמובן, כל הקורס נסענו לשם.. וזה ממש עצוב שהיינו צריכים להפגש דווקא בנסיבות האלה. אין לי יותר מידי מה להרחיב.. מה כבר אפשר להגיד על דבר כזה? הלם טוטאלי. פשוט ככה. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARG</div>Sun, 24 Jun 2007 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6810623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=6810623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6740101<div align="right" dir="rtl"> אני לא יודעת מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי כל כך לבד, וכל כך חסרת סיכוי. פוסט אימו קצר, סורי.. אני מניחה שזה המקום היחיד שאני פורקת את הרגשות האלה. באמת שיש לי אנשים מקסימים בחיים. באמת באמת. אני מעריכה המון אנשים. היום חברה שלי שאלה אותי.. למה אני סומכת על אנשים כל כך מהר ובעיניים עצומות.. לא יודעת האמת. יש לי את הנטייה לחשוב שאדם מטבעו הוא אדם טוב... ואני פשוט כזאת. מתאהבת באופי של אנשים- חברים-חברות ממש מהר. וכן, גם סומכת עליהם מהר. אולי אף פעם האכזבה הזאת מאנשים תפסיק להפתיע אותי. קשה לי להאמין שאנשים כל כך קרובים אליי יעשו לי כל כך רע. במתכוון- או לא.. אני כבר לא יודעת. איך המצב רוח שלי יכול להתהפך 180 מעלות.. ואיכשהו.. דווקא מי שאני ממש צריכה עכשיו לא פה. ואני מרגישה שאני מתרחקת מבנאדם שהוא בערך אחד האנשים הכי יקרים לי בעולם.. אחרי שנשבעתי שאני לא אתן לזה לקרות. חבר קרוב אמר לי {ואני מצטטת, לא בדיוק מושלם..}- "את לא חושבת שאת קצת לא ברמה שלו..?" ובערך הרס לי מצב רוח ממש טוב שהיה לי. אני לא מצפה לכלום, למדתי כבר לא לעשות את זה. אבל קצת הרגשה טובה אף פעם לא הזי</div>Fri, 15 Jun 2007 21:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6740101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=6740101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6515228<div align="right" dir="rtl"> אל תבואי לחפש אותי. לא עכשיו. אני יודע שהשנתיים האלה היו המון בישבילך, גם בישבילי, אני מבטיח. שלא תחשבי שהיה לי קל לסרב לך. שלא תחשבי שהיה לי כל כך פשוט לשבור לך את הלב, אחרי כל הזמן הזה. אני יודע שאת אוהבת אותי. אני חושב שאני אוהב אותך גם. אני פשוט לא יודע איך. שלא תחשבי אפילו לרגע אחד שאת לא מדהימה- ומיוחדת. אחת אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים. את הראשונה. אולי, אולי מבחינתי זו הייתה אהבה שונה משלך, אבל זו עדיין אהבה. שלא תחשבי שלא ניסיתי. ניסיתי, בכל יום וכל דקה וכל שניה... פשוט, פשוט לא הצלחתי, לא יכול. את מבינה מה זה לא יכול. יותר מכולם את צריכה לדעת. שלא תחשבי שלא ניסיתי. פשוט שלא היה מתאים. אולי עוד כמה שנים, אני אבוא לחפש אותך. אולי אני אתבגר קצת, ואעבור את כל הבלבול הזה ששורר בי עכשיו. אולי עוד תחכי לי. אולי הלב שלך עדיין יהיה שייך לי. אולי אני אמצא אחת אחרת. אולי בכלל לא תחכי. אולי תמצאי אהבה. ואני אשמח, שאת סוף סוף מאושרת. ואני אשמח- שאני סוף סוף לא גורם לך לבכות. <P align=r</div>Wed, 16 May 2007 20:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6515228http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=6515228http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6400994<div align="right" dir="rtl"> אוקיי, אז התחלתי יומיות. ז"א, הגעתי לסיפוחים לחצי שנה שלי בקריה. זה התחיל גרוע, אין ספק.. כשאת הרוב סיפחו למקום אחד, ואותי למקום אחר... כן, זה ניגן לי נורא. במיוחד כשבהתחלה הוצבתי בתפקיד שבכלל לא התפקיד שלי, בגלל שלישות לא קשובה בכלל. הרגשתי שאין הרבה מה לעשות בתפקיד, מאחר והעונת התכנון {לא משנה, לא תבינו} נגמרה.. ואתמול אפילו דיי בכיתי הרבה {אחרי ששיבצו אותי בתפקיד לא נכון, ובנוסף שכל החברה שלי במקום אחר.} אני לא אכנס לכל הסיפור, אבל באמת שהייתי בעצבים, ואמוציות שלא מרפות והרבה דברים.. והייתי נחושה בדעתי לעזוב את המקום שהגעתי אליו. {אחרי יום וחצי שלי שם..} אז היום בילבלתי לכולם את המוח {הרבה לרן- שגיליתי שהיה באותו תפקיד כמו שלי במקום שרציתי להגיע אליו- ויצא הכי חמוד בעולם ששיגעתי אותו כל היום... וווווושהייתי עושה אותו, סתם כי הוא נראה טוב. אבל אל תתחיל לתפוס מעצמך או משהו.P-: כנראה יש לי פטיש למשקפיים...} בקיצור.. בינתיים אני נשארת בתפקיד, בתקווה להשאר בו רק לתקופת הסיפוחים- כי בתור קצינה {ולמי שעדיין לא ידע, אני במסלול ייעודי קצונה} אני לא רוצה לשרת שם. וזייהו, פחות או יותר</div>Tue, 01 May 2007 19:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6400994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=6400994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6180813<div align="right" dir="rtl"> אוקיי מוזר. חודשיים שלא הייתי פה. כל כך הרבה דברים שהשתנו בחודשיים האלה... החיים שלי, בעיקר. התחיילתי לי. {וכל שאר החברים גם.} מסלול ייעודי קצונה, אם אומר למישהו משהו. כבר חודש וחצי שאני ישנה באוהלים.. אבל זה ממש נחמד לי האמת. יש לי אחלה קורס {מבחינת אנשים, פחות או יותר}, אחלה צוות- הכי קטן, דינאמי וכיפי.. {מדהימים אחד אחד} ובנות ממש טובות באוהל. החשש העיקרי שלי לפני הצבא היה האנשים שאני אפול עליהם, ואני יכולה לומר שזכיתי. הקורס הזה דיי אינטנסיבי מצד אחד, מצד שני לא. ז"א, שיש ימים שלא יהיה לי זמן לנשום מרוב החומר והחומר והחומר ללמוד.. ויש ימים שסתם ימשכו אותי בזמן ל.ע- כי אין להם מה לעשות {ל.ע- לימוד עצמי} גם אני נשברתי בהתחלה, כמו כולם. עברתי איזה 3 אוהלים אחרי שירד עליי גשם בלילה, ואחרי שבפעמים אחרות ירד לי גשם על התיק והרטיב לי את כל הדברים. כל מיני חוויות כאלה שגורמות לך לבכות ולרצות כבר הבייתה... אבל עכשיו, עכשיו זה דיי משעשע כשחושבים על זה- ואני שמחה שזה קרה כי אחרת- לא הייתה נופלת באוהל שאני נמצאת בו עכשיו. הצוות שלי הוא הצוות הכי קטן בקורס {10 אנשים מתוך 120} וזה כעקרון</div>Mon, 02 Apr 2007 13:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=6180813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=6180813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=5746054<div align="right" dir="rtl"> אתה יודע.. זה ממש מוזר לי. מצד אחד, באמת שכיף לי איתך. אני נהנת כמעט מכל דקה. מצחיק לי, ואתה מבין אותי.. ואתה ידיד טוב כזה. לפחות חלק מהזמן. הייתי אומרת רובו- מה שבתיאוריה נכון- אבל ההרגשה שלי לא נותנת לי. כי עד כמה שכיף לי איתך.. זה רק כשזה שנינו... לבד. בלי שום הפרעות מהעולם החיצוני. בלי מחשבות מיותרות. בלי עומס עודף על הלב שלי. ומתישהו.. גם זה נקטע. במחשבה פזיזה אחת שלי. כשאנחנו יושבים, ורואים סרט.. רק שנינו. ואתה משחק לי בשיער, ובאמת שזה נעים לי {אף אחד, לא נוגע לי בשיער רוב הזמן.} פתאום.. פתאום קופץ לי לראש איך שניסית לנשק אותה. ואני מתרחקת. ואז.. אז כל הסיפור הזה.. של שבועיים שלמים מתגולל לי בראש. בשניות ספורות. איך שהיית מוכן לוותר עליי {במודע, או לא במודע..} בישבילה. קשה לי להתיחס לזמנים- בידיעה שאני ואתה התקרבנו בזמן כל כך קצר. אבל אתה כזה מקסים- שפשוט גרמת לי לחשוב קצת שונה על בנים- מכל המחשבות השליליות שהיו לי בשנה האחרונה. בשניות אני ואתה התקרבנו. בשניות נגעת בי.. בלב. לא, אני לא רוצה אותך.. ואתה יודע את זה. אבל היית מוכן לוותר עליי- אחרי שאמרת שבחיים לא הייתה לך ידיד</div>Mon, 29 Jan 2007 00:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=5746054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=5746054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=5649544<div align="right" dir="rtl">יומולדת יומולדת, יומולדת הנה בא ! (: אתם מוזמנים להרעיף בברכות... למטה- פוסט סיכום שנה . Manula</div>Sat, 13 Jan 2007 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=5649544http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=5649544http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=5633532<div align="right" dir="rtl">**נוי בלאט. הכתב יוצא גדול\ קטןמידי ואנ'לא מצליחה לעשות אותו בגודל 10 נורמאלי. תתמודדו.** חשבתי כבר, איזה מן פוסט אני אכתוב לפני\ אחרי\ לקראת 2007. ומאחר והשנה החדשה מגיעה בקירוב שכזה ליום בו הדהמתי את יוצרי ויצאתי לאוויר העולם- החלטתי שפוסט אחד לא מספיק בכדי לתאר את חיי המרנינים ב19 השנים האחרונות. על כן, אין ספק ש2 מקטעים {או אף יותר.. מי יודע מה המוח החולני שלי מסוגל עוד להמציא ולהזכר} יהיו בהחלט מכובדים בכדי – 1- לתאר את כל תרחישי השנה האחרונה 2006 {החל מאותו מעגל בירה ידוע לשמצה וכלה במועדון ירוד במקצת}, להלל, לשבח ולפאר את השנה הבאה עלינו לטובה 2007, ו-2- לתאר את 19 השנים האחרונות בחיי {או לפחות, ארועים בעלי חשיבות כלשהם מכל שנה ושנה} כי היי..</div>Thu, 11 Jan 2007 02:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Manula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=102918&blogcode=5633532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=102918&blog=5633532