http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017".. וילכו אחרי ההבל ויֶהְבָּלוּ "heCopyright 2019 Anassa. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017http://img371.imageshack.us/img371/4972/reddotbylorrainemdpv4.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14837046<div align="right" dir="rtl">עברתי להראות נוכחות. בבקשה אל תסגרו לי את הבלוג. </div>Mon, 19 Sep 2016 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14837046http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14837046http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14837045<div align="right" dir="rtl">עברתי להראות נוכחות. בבקשה אל תסגרו לי את הבלוג. </div>Mon, 19 Sep 2016 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14837045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14837045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14105879<div align="right" dir="rtl">אבל נמאס לי לעמוד על שתי רגלי האחוריות.</div>Wed, 07 May 2014 15:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14105879http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14105879http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14078644<div align="right" dir="rtl">המפץ הגדול היה רק גיץ של אחיזת עיניים לעומתו :)-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-</div>Wed, 02 Apr 2014 12:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14078644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14078644http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14063131<div align="right" dir="rtl">אי שם, במבושי ארוני, שוכנת לה חולצה שלך שאינני מעזה לכבס.. עדכון- או: צ׳יזבט?</div>Thu, 13 Mar 2014 11:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14063131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14063131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14033308<div align="right" dir="rtl">התעוררתי מאוחר היום. בשלב הספק שבין החלום ליום חדש, הייתי בטוחה ששמעתי קולות דיבוב של סרטים מצויירים מהסלון. לרגע חשבתי שאחיין שלי בא לבקר, אבל עוד שניה בתהליך הקימה גרמה לי להבין שאלו סתם רעשים מהרחוב שהתערבבו. פתאום כל כך רציתי שיהיו סרטים מצוירים וכל כך התחשק לי שוקו ולחמניה. השענתי את המצח על החלון והסתכלתי החוצה. ממש קיוויתי שהיום היפה הזה פשוט ישאב אותי אליו.</div>Mon, 03 Feb 2014 11:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14033308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14033308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14011065<div align="right" dir="rtl">ביתי הוא מבצרי. ארבע הקירות, הן אלה הממשיים והן אלה המשולים למגננות נפשי. הם המהווים תמיד את הסתירה האבסורדית הזו שבין ההתבודדות לבדידות.-ממילותיו של מישהו שכנראה אמר אומר או יאמר בזמן זה או אחר ובמקום זה או אחר.(וממילא מצטט בעצם את א. ב. יהושוע)**עם כל הכתבים המדוכדכים האלו, אולי כדאי לציין, ורק משום שלא יזיק להצהיר על כך מידי פעם-אני מאושרת.זהו. הובהר.</div>Tue, 07 Jan 2014 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14011065http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14011065http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14006182<div align="right" dir="rtl">"בוקר טובשנת 2014! שנה אזרחית חדשה וטרייה, מלאת שאריות קונפטי. בוקר טוב, רק תני לי לקוםלאט, לפני שאני מתוודעת ליום הזה. תני לי לקום לאט כדי שבזהירות יתרה אניח את כףרגלי הימנית ואתחיל את דרך הייסורים לכיור. בוקר טוב ובוקר אור! שמישהו יכבה אותו,כואב לי הראש, תנו לי רק לכסות ראשי בשלוש שכבות של חושך מחמם ולא לקום בשעתיים,שלוש, חמש הקרובות. בוקר.לא, לאאוכל לעודד אותך. לא אוכל לסדר יפה את הקצוות כדי שלא יראו את הפרימה, לאאוכל דבר אלא להזדהות עם אותו משב רוחמקפיא שמידי פעם מוצא את החור בסוודר ומשתק בהפתעה מדגדגת ואימפולסיבית. אותושיתוק שמוציא ממך, וממני, את ה"לא" הזה כל פעם מחדש. אין מה לעשות, זהאפי, יותר מכל שידעתי, אפיות שגופי הקטן לא יודע להכיל כנראה עדיין, אז בינתיים זהזולג במנות קטנות. לא היה ולא יהיה תחליף לפנטזיות שלי, זו האמת שאני מכריחה אתעצמי להכיר בה, על חשבון השקעה משתלמת בפיתוח העצמי שלי. "היההאור של עצמך" זו מנטרה שאני נלחמת עליה כבר שנים, אך עד כה הצלחתי לממשלפרקי זמן קצובים ומדודים בלבד, וגם אז בעיקר פיזזתי כגחלילית כדי להסב הנאה עבורמי שמשתוקק כל כך להתפעל מהטבע. אבל את עצמי</div>Wed, 01 Jan 2014 14:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14006182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14006182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14005040<div align="right" dir="rtl">חיכיתי לג'ו בספרייה הציבורית של ניו יורק. כעבור איחור לא מבוטל הוא הגיע בהתנשמות, מחייך ומוביל אותי איתו. גערתי עליו שאני רעבה אז עצרנו במסעדה יפנית צדדית בדרך. בחרנו כוך ואכלנו כל אחד את המנה שלו, מרגישים בבית כמו שכבר הרבה זמן לא הרגשנו. משם המשכנו למוזיאון כפי שהבטיח. הוא אמר שכל פעם שהוא מוצא את עצמו בעיר הוא מוביל רגליו אל המקום, משלם כיכולתו עבור הכניסה ומשוטט, ידיו בכיסיו, ולו רק כדי להאט את הקצב. הגענו לאולם גדול, במרכזו בריכה, והחלל שטוף באור היום המעונן שחדר מקיר הזכוכית הנישא מעלינו. "יש לך מטבע?". בחרתי במבריק ביותר ואמרתי לו שכל הזמן אינני חודלת מלבקש ודווקא ברגעים כמו אלו, אני משתדלת להודות. מסרתי את המטבע לידו ומעתה הוסכם ביננו כי נטיל מטבע בכל מקום שבו נרגיש ברי מזל. פסענו במסדרונות, מזגזגים ומסמנים וי בספירת המלאי הייצוגית והחגיגית הזו. "כזה תמיד רציתי", שלחתי עיניים מעריצות כלפי פרגוד עץ בעל קווים נקיים אך יחודיים במיוחד. הוא ניתק מבטו מאחד הפריטים וקרב אלי. הוא נעמד מאחורי, בחן את עיני הנוצצות מהתרגשות כמעט ילדותית ולחש לצווארי "..כדי שאף אחד לא יוכל לחדור לצניעותך?"</div>Mon, 30 Dec 2013 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=14005040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=14005040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=13987727<div align="right" dir="rtl">"הי. איתי?.. איתי..?" ניסיתי לשוות לקול שלי רוגע מסוים ועירני כדי שאוכל לשקר בחינניות כשישאל אם הוא העיר אותי.אתמול ישבנו בשטח פתוח בשולי העיר על פונצ'ו ששימש כשמיכה. יש שם גבינה, קרקרים ומיץ תפוזים שאף אחד מאיתנו לא רוצה בהם. לפני כמה דקות אמרתי לו שזה כנראה לא יעבוד וכעת דיברנו על הרגלים מעצבנים. הוא סיפר שהוא תמיד שורק. "זה מצויין, זה שמח", "לא בהכרח כי אני שורק גם כשאני עצבני". הוא נשכב לאחור ומבטי עקב אחריו וציין כי הוא לבש חולצה לבנה מתחת לג'קט. "חבל שהשמיים מכוסים עננים" אמר וכבדרך אגב הזכיר לי שזה הרצון היחידי שהביע לגבי הערב. כתגובה חיברתי רצף מילים שנשאו את הרעיון שמזל שהוא טס מחר ויהיה מעליהם, כשבעצם חשבתי על כך שאשמח לשכב איתו."איתי..?..התקשרת?.." ניסיתי לקרוא לו אבל הקרקושים רמזו שהוא לא מודע לקול הקטן הבוקע מהפלאפון שלו בעוד הוא אורז. הקשבתי בשקט וקול השריקה שלו נשמע חד וברור. חייכתי וחזרתי לישון, מחשבתי עוד מפזמת את המנגינה.</div>Tue, 10 Dec 2013 13:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Anassa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=10017&blogcode=13987727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=10017&blog=13987727